מבט אורתודוקסי על "לפניך ברעדה": אמת ופיוס / לזלי קמהי / נובמבר 2001 The Village Voice

Witnesses to history: Greenberg and Dubowski
(photo: Jay Muhlin)

במוצאי אחת השבתות האחרונות, בבית חסידי בברוקלין, הובילה אם לעשרה את אורחיה דרך חדר אוכל שקירותיו מכוסים ספרים בכריכת עור, רובם כתובים עברית ועוסקים בניהול הראוי של אורח חיים יהודי. היו שם ספרים על מדע, לידה, קבלה, גימטריה, וגם כתבי קודש וספרים על ארכיאולוגיה מקראית. מעבר לספרים הצטופפו בסלון קטן כארבעים איש: נשים בלבוש צנוע, גברים בכיפות סרוגות, ואנשים ספורים שמגבעות הפרווה העגולות וגלימות המשי השחורות שלהם הזכירו את הלבוש הנהוג בעיירות מזרח-אירופה במאה ה-18. מקץ ברכות לבביות רבות התיישבו כולם לצפות בסרט תיעודי על אנשים הנאבקים ליישב את יהדותם האורתודוקסית עם חייהם כגייז ולסביות.

"לפניך ברעדה", בבימויו של סנדי שמחה דובובסקי הוא דיוקן מרשים של חיי הקהילה האורתודוקסית מבעד לעיני אנשים שרבים מהם מנוכרים ממנה. חלקם נטשו את העולם הזה; אחרים חיים במסגרתו, נשואים ומסתירים את זהותם המינית; ואילו אחרים מחפשים, בעזרת רבניהם או בתוך נפשם, אחר דרכים לתקן את הקרע בין אמונתם למיניותם. "ואיש אשר ישכב את-זכר משכבי אשה," קובעת התורה בספר ויקרא כ' י"ג, "תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם." ה"שולחן ערוך" מטיל עונש מלקות על יחסים לסביים, בעוד שכיום עלולות נשים כאלה לאבד את משפחתן ואת קהילתן. בפני גייז ולסביות דתיים מציבים פסוקים אלה מכשול בלתי-עביר לכאורה בדרך לקבלה מלאה.

"הסרט לא פותר את בעיית האיסור שמופיע בכתובים," אמר הרב סטיבן גרינברג, הרב האורתודוקסי הראשון שיצא מהארון, והמופיע ב"לפניך ברעדה", "הסרט טוען שאף סמכות הלכתית אינה יכולה להתעלם מהמציאות שבה חיים בני אדם."

בסרט אנו פוגשים בין השאר את דייויד, רופא דתי, גיי, שמשך שנים טופל בשיטות שנועדו "לרפא" אותו ממשיכתו לגברים; את "דבורה", לסבית אורתודוקסית נשואה השואבת עדיין כוח מן התורה, אף שאינה יכולה עוד לשאת את מגעו של בעלה; ואת מארק, תלמיד ישיבה חרדי הומו שהוא גם נשא איידס, המצליח לאמץ בחדווה את הסתירות הללו.

אותו ערב בברוקלין התקיימה הקרנה, הראשונה מבין מאות הקרנות שמארגן דובובסקי בסלוני בתים ובבתי כנסת אורתודוקסיים, וכך הוא מצליח להגיע אל אנשים שאינם נוהגים לבקר בקולנוע. בבית זה, שאין בו טלוויזיה, הוקרן הסרט על מסך מחשב שחובר למכשיר וידאו; בתום ההקרנה נאספו הצופים סביב שולחן חדר האוכל.

אחד הגברים סיפר שבמסגרת תכנית חונכות למד פעם תורה בחברותא עם גבר אחר שבשלב מסוים גילה לו כי הוא גיי. "לא הרגשתי נוח ללמד אותו תורה," אמר. "התעוררו בי שאלות בנוגע למידת הדתיות שלו." הוא הוטרד למראה התמונות בסרט שבהן רוקד מארק עם תלמידי ישיבה אחרים; הוא סבר שהדבר עלול לחבל בסיכוייהם למצוא שידוך טוב. "הייתי רוצה לדעת יותר על המשפחות שנידו, לכאורה, את הגייז והלסביות הדתיים," אמר. "הייתי רוצה לדעת אם אולי היו סיבות דוחקות לנידוי."

אחת הנשים דיברה על בנה של ידידתה, שיצא מהארון לאחרונה בקולג' ובסופו של דבר עזב את הקהילה האורתודוקסית. "לדעתי צריך להיות משוגע כדי לבחור להיות גם אורתודוקסי וגם גיי," אמרה. "מה ששמחה [דובובסקי] הצליח לעשות יפה הוא להעניק לנושא הזה פנים אנושיות, ולתת לנו לחוש את הכאב שעובר על האנשים האלה, ולהבין שלא להם זה קורה אלא לילדים שלנו, לנו עצמנו."

רחל, צעירה ירושלמית, דיברה בלהט על הצורך בדיון גלוי, ותיארה עד כמה מתייסרים אנשים החשים אבודים במערכות נישואין בהן קיימות בעיות כאלה. מאוחר יותר, בארבע עיניים, סיפרה לי כי צפתה בסרט עם בן-זוגה מזה חצי שנה, שגדל בבית מסורתי, ושלאחר מכן גילה לה כי הוא הומו.

אוריאל מברוקלין התרגש מ"הסבל האנושי הפשוט" שנחשף בסרט, ומ"הדתיות העצומה של כל המרואיינים." הֶשי הציע שהקהילה הדתית תתחיל להקל על מצוקתם על ידי הזמנתם לסעודת שבת, אך קיומם של בתי כנסת אורתודוקסיים לגייז הדאיג אותו. "לא הייתי מקבל את זה אילו הקימו בית כנסת לנואפים," אמר. אנשים דיברו על החטאים השונים שהתורה מכנה אותם "תועבות" – בנוסף למשכב זכר, הם כוללים אכילת טריפה וחילול שבת. האם יש ביניהם הבדל בסיסי? "תראו," אמרה אחת הנשים, "הרי אין תנועה של אנשים שאומרים 'אנחנו מחללים את השבת אבל אנחנו יהודים אורתודוקסים, אנא קבלו אותנו."

בעיני יהודים אורתודוקסים, רוב הסרטים המסחריים שעלילתם מתרחשת בעולם החרדי (כגון "זרה בתוכנו" של סידני לומט ו"אשת חיל מי ימצא" של בועז יכין) הם מעליבים או לא-רלוונטיים. אותו ערב היו חלקם מוטרדים ואחרים מודאגים ממה שנתפס אצלם כחשיפת הכביסה המלוכלכת של הקהילה היהודית בפרהסיה באופן לא יאה. אך הסרט נגע ללבם של רבים, ונראה שרובם סבורים שמקומו של הסרט בתוך קהילתם ולא מחוצה לה.

דובובסקי גדל בבית יהודי קונסרבטיבי "בלב ברוקלין שעל החוף" (שיפסהד ביי וברייטון ביץ'), שם צמחה ידידות אמיצה בינו לבין דארן ארונופסקי, אף הוא בוגר הרוורד וקולנוען. "לפניך ברעדה" הוא הסרט הראשון של דובובסקי באורך מלא; הוא התקרב ליהדות האורתודוקסית במהלך שבע השנים שבילה במחקר לקראת הסרט. "כששופט נותן פסק דין, הוא עושה זאת על סמך עוצמתה של עדות אנושית," אמר אחר כך. "זה האופן שבו מיושמים חוקי ההלכה. העיקרון נראה מתאים להפליא ליצירת סרט כזה. הסיפורים האלה היו חייבים להיחשף כדי שמשהו יתחיל להשתנות. ואין פתרון קסם. אבל הרגשתי שתפקידי כקולנוען הוא להיות הן עד והן קטליזטור לתהליך ההיסטורי הזה."

כשהוקרן הסרט בפסטיבל סאנדנס בינואר 2001 אירגן דובובסקי רב-שיח בין גייז יהודים ומורמונים. בשלב מאוחר יותר יצא לסיור של שנתיים במכללות התיאולוגיות הנוצריות בדרום ארה"ב. אך מבחינתו יש חשיבות עליונה דווקא להפצת הסרט בעולם היהודי האורתודוקסי. והוא אופטימי. "קחי לדוגמה את ההקרנה בשבוע שעבר," אמר. "אנשים נשארו שם עד 2:30 בבוקר כדי להתמודד עם השאלות האלה."