איסור משכב זכר

ויקרא פרק יח:כב
ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה הוא

ויקרא פרק כ:יג
ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם

דברים פרק כג:יח
לא יהיה קדש מבני ישראל

הגדרת האיסור

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נד:א
משנה. הבא על הזכור ועל הבהמה, והאשה המביאה את הבהמה - בסקילה. אם אדם חטא בהמה מה חטאה? אלא: לפי שבאה לאדם תקלה על ידה, לפיכך אמר הכתוב תסקל. דבר אחר: שלא תהא בהמה עוברת בשוק, ויאמרו: זו היא שנסקל פלוני על ידה.

גמרא. זכר מנא לן? דתנו רבנן: (ויקרא כ:יג) איש - פרט לקטן, אשר ישכב את זכר - בין גדול בין קטן, משכבי אשה - מגיד לך הכתוב ששני משכבות באשה

(ויקרא יח:כב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא. למדנו אזהרה לשוכב, אזהרה לנשכב מניין? תלמוד לומר (דברים כג:יז) לא יהיה קדש מבני ישראל ואומר (מלכים א' יד:כב) וגם קדש היה בארץ עשו ככל התועבת הגוים אשר הוריש וגו'. דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר ואת זכר לא תשכב משכבי אשה, קרי ביה לא תשכב.

האיש נושא לאיש והאשה לאשה

ספרא אחרי מות פרשה ט
או כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו, יכול לא יבנו בניינות ולא יטעו נטיעות כמותם תלמוד לומר ובחקותיהם לא תלכו, לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם ומה היו עושים האיש נושא לאיש והאשה לאשה, האיש נושא אשה ובתה והאשה ניסת לשנים לכך נאמר ובחקותיהם לא תלכו

נשים המסוללות

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עו עמוד א
דא"ר הונא: נשים המסוללות זו בזו - פסולות לכהונה; ואפילו לרבי אלעזר, דאמר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, ה"מ איש, אבל אשה - פריצותא בעלמא.

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ח
נשים המסוללות זו בזו אסור וממעשה מצרים הוא שהוזהרנו עליו שנאמר כמעשה ארץ מצרים לא תעשו, אמרו חכמים מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושא אשה, ואשה נשאת לשני אנשים, אע"פ שמעשה זה אסור אין מלקין עליו, שאין לו לאו מיוחד והרי אין שם ביאה כלל, לפיכך אין נאסרות לכהונה משום זנות ולא תיאסר אשה על בעלה בזה שאין כאן זנות, וראוי להכותן מכת מרדות הואיל ועשו איסור, ויש לאיש להקפיד על אשתו מדבר זה ומונע הנשים הידועות בכך מלהכנס לה ומלצאת היא אליהן.

זוועות

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט דף יג עמוד ג ה"א
מפני מה באין זועות לעולם אמרי ליה בעון תרומה ומעשרות אמר רבי אחא בעון משכב זכור אמר הקב"ה אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך חייך שני מזעזע עולמי על אותו האיש

גממסיות לזכר

בראשית רבה (וילנא) פרשה כו ד"ה ה ויראו בני
רבי הונא בשם רבי אמר דור המבול לא נימוחו מן העולם עד שכתבו גמומסיות (שירי זיווג) לזכר ולבהמה אמר רבי שמלאי בכל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלומסיאה באה לעולם והורגת טובים ורעים.

רבה (מרגליות) פרשה כג ד"ה [ט] תנ' ר ויקרא
ר' עזריה בש' ר' יהוש' בר סימון ור' יהושע בן לוי בש' בר קפרא מצינו שהכל הקב"ה מאריך רוחו חוץ מן הזנות בלבד, ואית ליה קריין סגיין. ויהי כי החל האדם וגו' ויראו בני האלהים את בנות האדם. וירא י"י כי רבה רעת האדם וגו, ויאמר י"י אמחה (בראשית ו:א – ז). סדומיים, ר' יהושע בן לוי בש' בר פדיה כל אותה הלילה היה לוט עומד מדבר עליהם סניגוריה, כיון שבאו ואמרו לו איה האנשים וגו' ונדעה אותם (בראשית יט:ה), בתשמיש, מיד ויאמרו האנשים אל לוט עוד מי לך (שם י"ט:יב), עד כאן היה לך פתחון פה ללמד עליהם סניגוריא מיכן ואילך אין לך פתחון פה ללמד עליהם סניגוריא, אלא חתן בניך ובנותיך וגו', כי משחיתים אנחנו וגו' (שם י"ט:יב – יג). אני י"י, אני הוא שפרעתי משמשון ומאמנון ומזמרי, ועתיד אני ליפרע ממי שהוא עושה כמעשיהם. אני הוא ששלמתי שכר ליוסף ליעל ולפלטי, אני עתיד לשלם שכר למי שהוא עושה כמעשיהם.

מדרש תנחומא (בובר) פרשת בראשית סימן כא ד"ה [כא] ויאמר ה
אמר ר' יהודה בר אידי לא נחתם גזר דינם של דור המבול, עד שכתבו גמיקיסוס .לזכר ולבהמה (שטר נישואין ביוונית)

בר קפרא

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף נ עמוד ב
רבי עבד ליה הלולא לר"ש ברבי, כתב על בית גננא: עשרין וארבעה אלפין ריבואין דינרין נפקו על בית גננא דין ולא אזמניה לבר קפרא, אמר ליה: אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה! אזמניה, אמר: לעושי רצונו בעולם הזה כך, לעוה"ב עאכ"ו.

יומא דמחייך ביה רבי אתיא פורענותא לעלמא. א"ל לבר קפרא: לא תבדיחן ויהיבנא לך ארבעין גריוי חיטי, א"ל: ליחזי מר דכל גריוא דבעינא שקילנא. שקל דיקולא רבה חפייה כופרא וסחפיה על רישיה, ואזל ואמר ליה: ליכיל לי מר ארבעין גריוי חיטי דרשינא בך. אחוך רבי, א"ל: לאו אזהרתך דלא תבדחן? א"ל: חיטי דרשינא קא נסיבנא. א"ל בר קפרא לברתיה דרבי: למחר שתינא חמרא בריקודא דאבוך ובקירקני דאמך.

בן אלעשה חתניה דרבי הוה ועשיר גדול הוה, אזמניה לבי הילולא דרבי שמעון ברבי. א"ל בר קפרא לרבי: מאי תועבה? (ויקרא כ:יג) כל דא"ל רבי דהכין הוא תועבה, פרכה בר קפרא. א"ל: פרשיה את, א"ל: תיתי דביתכי תירמי לי נטלא, אתת רמיא ליה. א"ל לר': קום רקוד לי דאימר לך, הכי אמר רחמנא: תועבה - תועה אתה בה. לכסא אחרינא, א"ל: מאי תבל? (ויקרא יח:כ:ג) א"ל כי עניינא קדמאה, א"ל: עיביד לי דאומר לך, עבד, אמר ליה: תבל הוא - תבלין יש בה? מי שניא הדא ביאה מן כולהון ביאות? אמר ליה: ומאי זימה? (ויקרא יח:יז) אמר ליה: עיביד כי עניינא קדמאה, עבד, ואמר ליה: זו מה היא. לא יכיל בן אלעשה למיסבל, קם ונפק הוא ואינתתיה מתמן. מאי בן אלעשה? דתניא: לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו, אלא להראות בהן תספורת של כ"ג, דכתיב: (יחזקאל מד) כסום יכסמו את ראשיהם. תנא: כעין לולינית. מאי לולינית? א"ר יהודה: תספרתא יחידתא. היכי דמי? אמר רבא: ראשו של זה בצד עיקרו של זה, והיינו תספורת של כהן גדול.

סדרי בראשית

תלמוד בבלי מסכת שבת דף נג:ב
תנו רבנן: מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק, ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו. אמר רב יוסף: בא וראה כמה גדול אדם זה, שנעשה לו נס כזה! אמר לו אביי: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית

לא טוב

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סז עמוד ב
ת"ר: יתום שבא לישא, שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו, ואחר כך משיאין לו אשה, שנאמר: די מחסורו אשר יחסר לו ( דברים טו:יח), די מחסורו - זה הבית, אשר יחסר - זה מטה ושלחן, לו - זו אשה, וכן הוא אומר: לא טוב היות אדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו.( בראשית ב:יח)

בית יוסף אבן העזר סימן א אות ח ד"ה ואף על
ואף על פי שקיים פריה ורביה אסור לו לעמוד בלא אשה דאמר רב נחמן אף על פי שיש לאדם כמה בנים אסור לו לעמוד בלא אשה וכו'. אהא דתנן (יבמות סא:) לא יבטל אדם מפריה ורביה אא"כ יש לו בנים דייק בגמרא הא יש לו בנים מפריה ורביה בטיל מאשה לא בטיל מסייע ליה לרב נחמן אמר שמואל דאמר אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים אסור לעמוד בלא אשה שנאמר (בראשית ב:יח) לא טוב היות האדם לבדו

בן עזאי

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד ב
כל מי שאין עוסק בפריה ורביה - כאילו שופך דמים, שנאמר: שופך דם האדם באדם דמו ישפך(בראשית ט:ו), וכתיב בתריה: ואתם פרו ורבו (בראשית ט:ז). רבי יעקב אומר: כאילו ממעט הדמות, שנאמר: כי בצלם אלהים עשה את האדם (בראשית ט:ו), וכתיב בתריה: ואתם פרו וגו'. בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט הדמות, שנאמר: ואתם פרו ורבו. אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים! אמר להן בן עזאי: ומה אעשה, שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים.

מארבעה בני אדם שעשו את עצמן אלהות

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וארא סימן ח
ראה נתתיך אלהים לפרעה, אמר הקב"ה לפי שעשה את עצמו אלוה הודיעו שאינו כלום בעולם, הריני עשה אותך עליו אלהים. ומנין שעשה פרעה עצמו אלוה, שנאמר (יען) [אשר] אמר (יאור לי) [לי יאורי] ואני עשיתיני (יחזקאל כט:ג), אני הוא שבראתי את עצמי. וזה אחד מארבעה בני אדם שעשו את עצמן אלהות, ונבעלו כנשים, שלשה מאומות העולם ואחד מישראל, אלו הן, חירם ונבוכדנצר ופרעה ויואש, חירם מנין, שנאמר אמור לנגיד צור כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך ותאמר אל אני (יחזקאל כח:ב), ולפי שעשה את עצמו אלוה נבעל כנשים שנאמר שיחת חכמתך על יפעתך וגו' לראוה בך (יחזקאל כח:יז), מהו לראוה בך, יעבדון ריעותיהן בך. נבוכדנצר מנין, שנאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה יד:יד), א"ל הקב"ה חייך אך אל שאול תורד אל ירכתי בור (שם יד טו), מה עשה הקב"ה, הגלה אותו עד שהוא במלכותו, והאכילו עשב כבהמה שנאמר ועשבא כתורין לך יטעמון וגו' (דניאל ד:כב), והיו הבהמה והחיה רואין אותו בדמות בהמה ובועלין אותו, שנאמר ושוד בהמות יחיתן (חבקוק ב:יז), מהו יחיתן, כענין שנאמר לא תתחתן בם (דברים ז:ג), שנעשה חתן לכל בהמה וחיה. יואש מנין, שנאמר ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך (דה"ב כד:יז), מהו וישתחוו למלך, שעשו אותו אלוהא וקיבל עליו, שנאמר אז שמע (אליהם המלך) [המלך אליהם] (שם), ונבעל כנשים, שנאמר ואת יואש עשו שפטים (שם כד:כד), כד"א ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם (ויקרא כ:יג), ופרעה עשה עצמו אלוהא ונבעל כנשים, שנאמר הנני נותן את פרעה הפרע מלך מצרים (ירמיה מד:ל), מהו הפרע שפערו לאחריו, הוא פרעה שהיה זכר ונעשה נקבה.

לטהר את השרץ

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יז עמוד א
אמר רבי יוחנן: אין מושיבין בסנהדרי אלא בעלי קומה, ובעלי חכמה, ובעלי מראה, ובעלי זקנה, ובעלי כשפים, ויודעים בשבעים לשון, שלא תהא סנהדרי שומעת מפי המתורגמן. אמר רב יהודה אמר רב: אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה. אמר רב: אני אדון ואטהרנו;

תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק ד דף כב. ה"א
אמר רבי יוחנן כל שאינו יודע לדון את השרץ לטהרו ולטמאו ק' פעמים אין יכול לפתוח בזכות

אונס רחמנא פטריה

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף נד עמוד א
ורמינהי: איזהו נעבד? כל שעובדים אותו בין בשוגג ובין במזיד, בין באונס ובין ברצון; האי אונס היכי דמי? לאו כגון דאנס בהמת חבירו והשתחוה לה! אמר רמי בר חמא: לא, כגון שאנסוהו עובדי כוכבים והשתחוה לבהמתו דידיה. מתקיף לה רבי זירא: אונס רחמנא פטריה, דכתיב: +דברים כב+ ולנערה לא תעשה דבר

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נא עמוד ב
דאמר רבא: כל שתחלתה באונס וסוף ברצון, אפי' היא אומרת, הניחו לו, שאלמלא לא נזקק לה היא שוכרתו - מותרת, מ"ט? יצר אלבשה.

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף נג עמוד ב
מתני'. הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון, אפי' הוא שוגג והיא מזידה, הוא מזיד והיא שוגגת, הוא אנוס והיא לא אנוסה, היא אנוסה והוא לא אנוס, אחד המערה ואחד הגומר - קנה, ולא חילק בין ביאה לביאה. וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה, או פסולות, כגון: אלמנה לכ"ג, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין - פסלה, ולא חילק בין ביאה לביאה.

גמ'. מאי אפי'? לא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא הוא שוגג והיא קמכוונה למצוה, אי נמי הוא מזיד והיא קמכוונה למצוה, אלא אפי' הוא שוגג והיא מזידה, דתרוייהו לא קמכווני לשם מצוה, אפילו הכי קנה. תני ר' חייא: אפי' שניהם שוגגים, שניהם מזידים, שניהם אנוסים. אנוס דמתניתין היכי דמי? אילימא כשאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה, והאמר רבא: אין אונס לערוה, לפי שאין קישוי אלא לדעת!

אונס גמור

צדקת הצדיק לר' צדוק הכהן מלובלין, סי' מ"ג
פעמים יש אדם עומד בניסיון גדול כל-כך, עד שאי אפשר לו שלא יחטא... ובזה הוא נחשב אונס גמור דחמנא פטריה, וגם בהסתת היצר בתוקף עצום שאי אפשר לנצחו שייך אונס... יש יצר גדול כזה אי אפשר באדם לכופו, והוא אונס גמור ואין בזה עונש אף שעשה איסור כיוון שהיה אנוס. אבל אדם עצמו אינו יכול להעיד על עצמו בזה, כי אולי עדיין היה לו כוח לכוף היצר.

יצר הרע

אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק ל ד"ה יצר הרע
יצר הרע שבשעה שאדם נולד יצר הרע נדבק בו. משל אם יעלה אדם את הבהמה לראש הגג היא סוללת אחריה אבל התינוק הוא רץ ליפול ממנו. סמוך למדורה הוא רץ ליפול בתוכה. סמוך לגחלים הוא פושט ידו לקומצן. מפני מה. מפני שיצר הרע נזרק בו. משל למה"ד למלך שהיו לו שדות הרבה והרבה והיה לו שדה אחת שלא היה לו שדה אחרת רעה כמותה. ואמר המלך לחכירה לאריס והחכירה לאריס גדה זבלה זרעה קצרה כשחזרה בררה ולא עשת אלא עשרה כורים ומה שעשה הכניס לתוך ביתו של מלך. א"ל המלך הבא את השאר. א"ל אדוני המלך אתה יודע שדה שלך שלא היתה לך שדה אחרת רעה ממנה ומה שעשה כבר הכנסתי לתוך ביתך. כך הם ישראל עתידין לומר לפני הקב"ה רבונו של עולם אתה יודע יצר הרע שזרקת בנו שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו בראשית ח' כ"א. וכן הוא אומר כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו תהלים ק"ג י"ד

כשיצרו מתגבר עליו

תלמוד בבלי, מסכת חגיגה דף ט"ז עמוד א'
אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו – ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורין ויתעטף שחורין ויעשה מה שליבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא.

דניאל חייטא

ויקרא רבה (וילנא) פרשה לב ד"ה ח ד"א ויצא
ד"א ויצא בן אשה ישראלית הה"ד (קהלת ד) ושבתי אני ואראה את כל העשוקים דניאל חייטא פתר קרייה בממזרים והנה דמעת העשוקים אבותם של אלו עוברי עבירות ואילין עלוביא מה איכפת להון כך אביו של זה בא על הערוה זה מה חטא ומה איכפ' לו ואין להם מנחם אלא מיד עושקיהם כח מיד סנהדרי גדולה של ישראל שבאה עליהם מכחה של תורה ומרחקתן על שום לא יבא ממזר בקהל ה' ואין להם מנחם אמר הקב"ה עלי לנחמן לפי שבעוה"ז יש בהן פסולת אבל לע"ל אמר זכריה אנא חמיתיה אלו כורסוון כולו דהב נקי הה"ד (זכריה ד) ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה

עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג עמוד א-ב
תנו רבנן: מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר בן חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין, אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו: תלמידיך אנו, ומימיך אנו שותין. אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש, שבת של מי היתה? - שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה. - ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו: בפרשת הקהל. - ומה דרש בה? (דברים ל"א) הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. - אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני! - ועוד דרש: (דברים כ"ו) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם - אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב (דברים ו') שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר (דברי הימים א' י"ז) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ואף הוא פתח ודרש: (קהלת י"ב) דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד. למה נמשלו דברי תורה לדרבן? לומר לך: מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין - תלמוד לומר משמרות. אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסירין ולא יתירין - תלמוד לומר נטועים, מה נטיעה זו פרה ורבה - אף דברי תורה פרין ורבין. בעלי אספות - אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם נתנו מרעה אחד - אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב (שמות כ') וידבר אלהים את כל הדברים האלה. אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין. בלשון הזה אמר להם: אין דור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו..

גר לא תונו

שמות פרק כג:ט
וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים:

דברים פרק י:יט
ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים:

כי גרים הייתם

רמב"ן שמות פרק כב
(כ) כי גרים הייתם בארץ מצרים - לא הוכשרו כל הגרים בעבור היותנו גרים בארץ זמן, ואין טעם שיהיו מובטחים לעולם בעבור כן. ופירש רש"י כי הוא טעם ללא תונו אותו, יזהיר שלא תונה אותו בהונאת דברים, שאם הוניתו אף הוא יכל להונותך ולומר לך אף אתה מגרים באת, מום שבך אל תאמר לחברך. ור"א אמר זכור כי גרים הייתם כמוהו. ואין בכל זה טעם בעיקר:
והנכון בעיני כי יאמר, לא תונה גר ולא תלחצנו ותחשבו שאין לו מציל מידך, כי אתה ידעת שהייתם גרים בארץ מצרים וראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם ועשיתי בהם נקמה, כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ומיד עושקיהם כח, ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו. וכן האלמנה והיתום לא תענו כי אשמע צעקתם, שכל אלה אינם בוטחים בנפשם, ועלי יבטחו. ובפסוק האחר הוסיף טעם ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (להלן כג:ט). כלומר, ידעתם כי כל גר נפשו שפלה עליו והוא נאנח וצועק ועיניו תמיד אל ה' וירחם עליו כאשר רחם עליכם, כמו שכתוב (לעיל ב:כג) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. כלומר לא בזכותם רק שרחם עליהם מן העבודה:

כולנו גרים ותושבים בעולם

רש"י דברי הימים א פרק כט פסוק טו
כי גרים אנחנו לפניך - ואין לנו חלק ונחלה בארץ ולא אחוזה אלא לגור בה דוגמא כי גרים ותושבים אתם עמדי (ויקרא כה:כג) ככל אבותינו - אדם שיש לו בנים ונחלות ומכר כל הנחלות ואם באים בניו לגור באותה נחלה לימים ושנים הם נקראים גרים ותושבים אבל אבותינו היו אורחים וכן אמר דוד אין אנו כן אלא גם אנו וגם אבותינו כולנו גרים ותושבים בעולם דכתיב לך שמים אף לך ארץ תבל ומלואה אתה יסדתם (תהילים פט:יא)