יחסים חד-מיניים בגיל ההתבגרות (מכון תפנית)
מרים טוראל, עומר גומפל, אורי פינוס, מרים וינוקור, שלומית בן לביא ד"ר סמי שניידרמן

© כל הזכויות שמורות למכון תפנית למתבגרים
המונח הומוסקסואליות מוגדר כמשיכה של היחיד אל בן/בת מינו/ה כדי לספק את צרכיו המיניים והרגשיים. בתקופת ההתבגרות עסוקים המתבגרים בגיבוש זהותם המינית, ומתנסים בחוויות מיניות ראשונות. במסגרת תהליך זה יש גם המתנסים בקיום יחסי מין חד-מיניים. חשוב לציין כי ההומוסקסואליות הוצאה מספר ההפרעות הנשפיות האמריקאי (DSM) בשנת 1980. מאז היא אינה מוגדרת יותר כתופעה פתולוגית אלא כאוריינטציה מינית. הגדרת האוריינטציה המינית מבוססת על דפוס העוררות הפיזית והרגשית אצל הפרט כלפי אנשים אחרים. היא כוללת פנטזיות, רגשות, משיכה והתנהגות. האוריינטציה המינית שונה מזהות מינית, המתייחסת לתחושה הפנימית של הפרט לגבי היותו גבר או אשה. הזהות המינית היא תפישה רב-מימדית הכוללת את האוריינטציה המינית ואת תפישת התפקיד המיני. כאשר מדובר על מתבגרים יש להבחין בין התנהגות הומוסקסואלית, שיכולה להיות אירוע מזדמן שאין עמו מחויבות לסגנון חיים ובין זהות הומוסקסואלית המזוהה עם סגנון חיים מסוים של פרט המגדיר עצמו כהומוסקסואל.

התפתחות הזהות המינית
תהליך גיבוש הזהות המינית מתחיל כבר בילדות המקודמת, ומקבל תאוצה כאשר מתפחים אצל המתגברים סימני המין המשניים. בתהליך זה תופס דימוי הגוף מקום מרכזי. קצב הגדילה הוא מהיר, עליהם להסתגל לשינויים מהירים אלה, והם עסוקים אז במיוחד במיניותם. בנוף לשינויים הפיזיולוגיים עוברים המתבגרים גם שינויים פסיכולוגיים. לאור זאת מתפתחת אצלם הנה כי תכונות גבריות ונשיות מבוססות על ההסתגלות ההדרגתית של גברים ונשים לזהות מינית. ההבדלים באורינטציה מינית ובהתנהגות מינית אינם נתפסים על ידם כהכרח ביולוגי אלא כפרי תהליך של עיצוב זהות מינית בהקשר חברתי מסוים.
בין השאר מתגבשת אצלם חשיבה מופשטת ומורכבת יותר. יכולת זו מאפשרת למתבגרים לתפוס, לשקול ולהכריע גם בין אפשרויות של תפקידים מיניים שלא התנסו בהן באופן אישי. בדרך זו הם יכולים להתמודד עם אפשרויות חלופיות ולבחון את המשמעויות ואת ההשלכות לגביהם. בתקופה זו המתבגרים גם מודעים יותר למחשבותיהם ולתחושותיהם המיניות. לכך מתווספות בהדרגה דרכי התנהגות מיניות בהתאם לתפיסתם את ההתנהגות המינית. יחסי מין הומוסקואליים או הטרוסקסואליים משתלבים בתהליך גיבוש הזהות המינית שעוברים המתבגרים.

היקף התופעה
חקירת היקף התופעה היא מורכבת. במחקרים רבים שנעשו בארה"ב, ניתן למצוא אומדנים שונים על היקפה בקרב מתבגרים. איסוף נתונים משמעותי על היקף התופעה החל בסוף שנות הארבעים במחקרו המפורסם של קינסי. לדעתו, הטרוסקסואליות והומוסקסואליות מייצגות שתי נקודות קיצוניות על רצף של המיניות האנושית, ובני האדם נמצאים על נקודות שונות ברצף. במחקרו הוא מדווח על שיעור של 37% מהמתבגרים שהייתה להם חוויה הומוסקסואלית, אולם רק 10% מהם נשארים הומוסקסואליים בתום שלוש שנים לאחר התבגרותם המינית. ראוי לציין כי רוב המחקרים נעשו בקרב גברים מבוגרים. אצל מתבגרות דווח על שיעור של 18% מהן שהתנסו בחוויה הומוסקסואלית, אך לא ברור כמה מהן נשארו לסביות. מחקרים רטרוספקטיביים שנערכו בקרב מבוגרים הומוסקסואליים מדווחים 31% מהם על משיכה לבני אותו מין שאותה חשו כבר בגילאי 11 – 16. בחלק מהמקרים הם דיווחו על תחושה של שונות מבני גילם כבר בתקופת הילדות.
מחקרים שנעשו בשנים האחרונות וניסו לבחון את היקף התופעה בקרב האוכלוסייה מצביעים על שיעורים אחרים. נמצא בהם כי רק 4% מהמבוגרים שנחקרו הם הומוסקסואליים ו- 2% מהנחקרות הן לסביות. נראה כי ההבדלים בין האומדנים של השנים האחרונות לעומת העשורים הקודמים נובעים מהבדלים מתודולוגיים בביצוע המחקרים ומהשאלה המחקרית: האם ההומוסקסואליות מוגדרת בהם על פי המחשבות, הפנטזיות או ההתנהגות המינית הממשית.

אטיולוגיה
בספרות המקצועית ניתן למצוא הסברים שונים לתופעה. נציג כאן בקצרה שלושה הסבים המתייחסים לסיבות להומוסקסואליות: הסבר ביולוגי, הסבר פסיכואנליטי והסבר חברתי:

הסבר ביולוגי – בגישה זו מבחינים בין החוקרים המתמקדים בהשפעות גנטיות לבין חוקרים המתמקדים בהשפעות הורמונליות. הראשונים מדגישים כי גנים מסוימים הם הגורמים לנטייה מולדת להומוסקסואליות. הם מסתמכים בעיקר על מחקרים שנערכו בקרב תאומים זהים שהופרדו לאחר לידתם והשוואתם לתאומים לא זהים. במחקרים אלה נמצאה שכיחות גבוהה יותר של הומוסקסואליות בין תאומים זהים מאשר אצל תאומים לא זהים. כמו כן נמצא כי בקרב משפחות שיש בהן הומוסקסואל יש שכיחות רבה יותר של אחים הומוסקסואליים או ביסקסואליים בהשוואה למשפחות שאין בהם הומוסקסואל, וייתכן שמדובר כאן בהשפעתו של גורם גנטי. חוקרים אחרים סבורים כי הומוסקסואליות היא תוצאה של הפרעה הורמונלית לפני הלידה, המשפיעה על מבנה המוח, והיא זו שגורמת לנטייה המולדת להומוסקסואליות.

הסבר פסיכואנליטי – אצל שני המינים קיימת נטייה מולדת לביסקסואליות הן מבחינה פיזיולוגית והן מבחינה פסיכולוגית. ההומוסקסואליות היא תוצאה של אי התמודדות הולמת בתקופה האדיפלית, כאשר הילד חווה קשר ארוטי חזק במיוחד לאמו, המרעיפה עליו אהבה רבה מאד ובולטת בהעדרותו הרגשית של האב, הנתפס על ידו כמרוחק וכעוין. במצב זה גוברת חרדת הסירוס של הבן. חרדה זו היא שגורמת לו כמבוגר לא לראות בנשים אובייקט מיני. כמו כן בקשר מיני עם אשה מתעצמת תחושת האשמה על רגשותיו האסורים כלפי אמו, ולכן הוא מקיים קשרים עם גברים.
אצל לסביות התהליכים הם דומים. מדובר אצלן בחוסר התמודדות הולמת בתקופה האדיפלית בחרדה שלהן בגלל קנאת הפין. חרדה זו מקשה עליהן להזדהות עם האב. יחסים מתסכלים אלה עם האב בנוסף לקשר חזק עם האם המעודדת תלות בה ופחות מעודדת התמודדות עם תסכולים גורמים לכך שהאם הופכת להיות אובייקט לאהבה. פיתוח יחסים מסוג זה עם האם ותחושת האיום מפני איבר המין הזכרי מוביל נשים אלה ליחסים לסביים.

הסבר חברתי – גישה זו מציבה במוקד את ההקשר החברתי בו גדל המתבגר. הדוגלים בגישה זו מדגישים כי ראוי לבחון את ההתנסות המינית, המושפעת מהתעוררות היצרים המיניים, על רקע הקשרים החברתיים של המתבגר עם מתבגרים אחרים ועם מבוגרים. לדעתם, יש שני מצבים העלולים לעורר נטייה להומוסקסואליות:

1. מצב בו בראשית גיל ההתבגרות מתעורר יצר מיני חזק, כאשר המתבגר קשור עדיין לקבוצת חברים חד-מינית, ואין באפשרותו לתת ביטוי ליצרים אלה ביחסי מין עם המין השני. ישנם חוקרים הסבורים שהמתבגרים המקדימים להתפתח מבחינה גופנית יכולים לחוות חוויות אלה במידה רבה יותר ממתבגרים אחרים. הסיפוק מהתעוררות יצרים אלה והחרדה מפני יחסים הטרוסקסואליים עלולים לגרום למתבגר להיצמד ליחסים עם בני מינו. לפי תאורית הלמידה החברתית חוויות נשנות אלה יכולות להוביל להתפתחות הומוסקסואליות. בהקשר זה ניתן לציין מחקרים בהם נמצא כי יחסי מין חד-מיניים שכיחים יותר בקרב מתבגרים ומתבגרות המרוכזים בקבוצות חד-מיניות כמו פנימיות, אם כי לא ברור באיזו מידה יחסים אלה מובילים להתפתחות זהות הומוסקסואליות.
2. מצב בו נמצא המתבגר/ת במצב של חברות אינטימית בתקופת ההתבגרות עם דמות נערצת בת מינם (למשל, מורה, מדריך, מפקד) שהם בעלי נטיות חד-מיניות. במקרה כזה יכול להיווצר שילוב של תלות פסיכולוגית והנאה מינית. ישנם חוקרים המציינים כי אצל בנות עלולות התנסויות שליליות ביחסים עם גברים בגיל ההתבגרות להפריע לגיבוש הזהות המינית וליצור אצלן מוכנות ליחסי מין עם נשים.

לאור ריבוי ההסברים לאטיולוגיה של הומוסקסואליות נוטים מחקרים עדכניים לשלב בין גישות ביולוגיות וסביבתיות כהסברים אפשריים, משום שאף גישה שצוינה לעיל אינה מספקת הסבר לתופעה על כל מורכבותה. בקרב הומוסקסואלים יש המצדדים בגישות הביולוגיות, אולם יש אחרים המצדדים בעמדה של בחירה אישית בדרך חיים זו. לראייה, הם טוענים, כי ישנן פמיניסטיות שבתקופה מסוימת בחייהן קשרו קשר מיני עם נשים כמחאה על הדומיננטיות של החברה הגברית הסובבת. התברר כי כאשר עזבו את התנועה הפמיניסטית חזרו לקיים יחסים הטרוסקסואליים. משתמע מכך כי להעדפה האישית יש מקום חשוב בהתפתחות ההומוסקסואליות. נוסף לכך מצביעים מחקרים אנתרופולוגיים על העובדה כי בתרבויות, המתירות יחסים הומוסקסואליים בין גברים, קיימים יחסים אלה לצד היחסים ההטרוסקסואלים ולא במקומם. מכאן, שאין להתייחס לתופעה זו כסטייה או כפגם גופני אלא לבחון אותה בהקשר חברתי מסוים.

בעיות שכיחות בקרב מתבגרים הומוסקסואליים
למרות שעל פי מחקרים שונים לא נמצאה בקרב הומוסקסואליים פסיכופתולוגיה בשיעורים גבוהים יותר מאשר באוכלוסייה הטרוסקסואלית, הרי שמתבגרים הומוסקסואליים ומתבגרות לסביות מתמודדים עם בעיות ייחודיות להם, העלולות להשפיע על מצבם הנפשי ועל התנהגותם:

• בעיות פסיכולוגיות – מתבגרים אלה נמצאים בתהליך של גילוי עצמי מבלי שתהיה להם תמיכה של רשת חברתית בדומה למתבגרים אחרים, ובלי שתהיה להם אפשרות לחקור או לשוחח עם חבריהם על תחושותיהם המיניות ואף להזדהות איתם. נראה כי הסתרה או התעלמות מהמיניות יוצרת אצלם בדידות, בלבול, יאוש, רגשות אשמה, בושה, דיכאון ודימוי עצמי שלילי. חלק מרגשות אלה הם תוצאה של הפנמת ההומופוביה הרווחת בחברה, המובילה להגברת השנאה העצמית ולהעצמת הפגיעה בדימוי העצמי. בנוסף לכך הם מתמודדים עם היעדר דמויות מבוגרים היכולות לשמש כמודלים להזדהות. מחקרים שונים מדווחים על שיעור של בין 48% ל- 72% ממתבגרים הומוסקסואליים שנזקקו לטיפול פסיכולוגי. כמו-כן, ישנם דיווחים על שיעור גבוה (34%) של נסיונות התאבדות, שרובים היו קשורים לבעיות של ההעדפה המינית.
• בעיות חברתיות – נמצא כי למתבגרים אלה יש קשיים להתמודד עם הסטיגמות החברתיות המיוחסות להומוסקסואליים והם עלולים להיות קרבן לעלבונות, לעוינות, לסחטנות, להתנכלות אלימה, לתקיפה ולפגיעה מינית.
• שימוש בחומרים ממכרים – חלק מהמתבגרים מתקשים להתמודד עם הקשיים שתוארו ו- 30% מהם משתמשים באלכוהול ובסמים. יש מהם שמדרדרים לעבריינות, כדי שיוכלו להשיג את הכסף הדרוש להם לרכישת חומרים אלה.
• בעיות משפחתיות – המתבגרים חוששים מדחייה של ההורים עקב גילוי סודם וסובלים מניכור וחוסר יכולת להתמודד עם תגובות משפחתיות של כשלון ואשמה.
• פגיעה בתפקוד הלימודי – ממחקים עולה כי המתבגרים ההומוסקסואליים חשופים במידה רבה לאיידס ולמחלות המועברות במגע מיני. מתבגרים הומוסקסואליים, להבדיל ממתבגרות לסביות, חשופים גם לצהבת מסוג B (37% - 51%) ולמחלות של פי הטבעת (50%).
• חוסר מידע – מתבגרים הומוסקסואליים נתקלים בבעיה של חוסר מידע לגבי השאלות המעסיקות אותם. הם אינם יודעים על מקורות מידע אפשריים וברוב המקרים אין לכך התייחסות במסגרת החינוך המיני בבית הספר.

המלצות:
• יש להבהיר למתבגרים כי הומוסקסואליות אינה נחשבת לפתולוגיה אלא היא אחת מצורות הביטוי של מיניות האדם.
• מכיוון שאצל רוב המתבגרים יחסי מין חד-מיניים הם תופעה חולפת, על המורים, היועצים ואנשי בריאות הנפש להימנע מהדבקת תוויות. למתבגרים אשר מתלבטים בשאלת זהותם המינית יש להציע לפנות לייעוץ מקצועי אצל מטפלים שאין להם דעות קדומות כלפי הומוסקסואליים, ויכולים להגיש להם עזרה מבלי שלאורינטציה המינית של המתבגרים תהיה השלכה על נכונותם לטפל בהם. עדיף כי מטפלים שאינם חשים בנוח לטפל במתבגרים הומוסקסואליים יעבירו את הטיפול למטפלים אחרים.
• כיום רווחת הדעה שיש להימנע מנסיונות טיפוליים שמטרתם לשנות את האוריינטציה המינית כדי לא להגביר את רגשות האשמה של המתבגרים ולתרום בכך לדימויים העצמי הנמוך, אלא אם כן זו בקשתו המפורשת של המטופל. חשוב לציין כי אין נתונים ממחקרים על הצלחת הטיפול לאורך זמן במקרים שבהם התמקד הטיפול בשינוי האוריינטציה המינית.
• יש להמליץ בפני המתבגרים שלא לסווג עצמם כהומוסקסואליים לפני שהם שלמים על זהות מינית זאת. מומלץ כי ישמרו לעצמם את האופציות השונות במהלך כל תקופת ההתבגרות, שכן חוויות הומוסקסואליות בתקופה זו אינן מעידות בהכרח על זהותם המינית כבוגרים.
• יש לעזור למתבגר להחליט על המועד המתאים לשתף את המשפחה. מומלץ שלא לשתף את המשפחה אם דבר זה יגרום לפגיעה במתבגרים. יש אף כאלה שלא ממליצים על שיתוף המשפחה לפני התנסות חד-מינית ממשית. ממחקרים עולה כי ההגדרה העצמית כהומוסקסואל מתרחשת בדרך כלל אצל גברים בגילאי 19 – 21, ונשים מגיעות להגדרה עצמית כלסביות בגילאי 21 – 23. החשיפה הראשונית לפני אנשים משמעותיים מתרחשת אצל גבירם בין הגילים 23-28 ואצל נשים בממוצע בגיל 28.
• אנשי המקצוע מתחום הרפואה ובריאות הנפש צריכים לקחת בחשבון בעת אבחון של מתבגר המגיע לטיפול בבעיות רפואיות ונפשיות את קיומן של אוריינטציות מיניות שונות. יש לקבל פרטים על ההיסטוריה המינית של הפונים בשיחה גלויה ובלתי שיפוטית. ממחקרים עולה כי הצגת שאלות, המתייחסות לזהות המינית, לדחיה משפחתית, לדחיה חברתית ולשימוש בחומרים מכרים, מסייעת בזיהוי מתבגרים המצויים בסכנה אובדנית. יש להדגיש בפני המתבגר את ההתחייבות לשמירת סודיות כדי לאפשר קבלת מירב המידע על התנהגויות סיכוניות.
• יש להפנות את המתבגרים לקבלת מידע על התופעה וכדי לאפשר קבלת תמיכה חברתית לארגונים ולקבוצות תמיכה רלבנטיים, כגון "הקו הלבן – אוזן קשבת להומוסקסואליים וללסביות" של האגודה לשמירה על זכויות הפרט: 6292797-03.
• יש לבדוק עם המתבגרים המקיימים יחסים חד-מיניים באיזו מידה הם משתמשים באמצעי מניעה, ולהנחותם לקיום יחסי מין בטוחים על ידי צמצום מספר הפרטנרים ושימוש בקונדומים כדי להימנע מהידבקות במחלות.
• יש לבצע בדיקות מעבדתיות לאתור מחלות מין וצהבת מסוג A, B ולהמליץ על קבלת חיסון לצהבת מסוג A, B לאלה מבין המתבגרים שכבר פעילים מינית.
• לעוסקים בתחום החינוך המיני למתבגרים מומלץ להתייחס לתופעה זו כתופעה שכיחה בגיל ההתבגרות, שכן התלבטות לגבי הזהות המינית אינה יוצאת דופן בגיל זה. יש לשלב במסגרת החינוך המיני התייחסות לקיום יחסים חד-מיניים, ולסטריאוטיפים החברתיים הנלווים לה.

ביבליוגרפיה
.a. ברנע חוה ולורנץ דליה. נטייה חד-מינית (הומוסכסואליות ולסביות). משרד החינוך והתרבות, 1995-a
a.סמילנסקי וצוות נט"ע. אתגר ההתבגרות כרך ב': יחסים בין המינים. 1989, אוניברסיטת תל אביב-a
a- Beach RK et al. Homosexuality and adolescence. Pediatrics. 1993; 92:631-633.a
a- Fisher S. and Greenberg RP. The scientific credibility of Freud's theories and therapy. Basic Books, Inc., Publishers, New York, 1977.a
a- Friedman RC. and Downey JI. Homosexuality. The New England Journal of Medicine. a
a1994;a331:a923-930a.aa
a- Greydanus DE. and Dewdney D. Homosexuality in adolescence. Seminars in Adolescent Medicine. 1985; 1: 117-129.a
a- Isay RE. Being Homosexual – Gay men and their development. Farrar, Straus & Giroux. New York, 1989.a
a- Neinstein LS. Cohen E. Homosexuality. In: Neinstein LS. (ed) Adolescent health care. Urban & Schwarzenberg, Inc. 1991.a
a- Remafedi G. Adolescent homosexuality: Psychosocial and medical implications. Pediatrics \ 1987:: 79; 331-337.a
a- Remafedi G. Homosexual youth – A challenge to contemporary society. JAMA. 1987; 258: 222-225.a
a- Savin-Williams RC. Theoretical perspectives accounting for adolescent homosexuality. Journal of Adolescent Health Care. 1988; 9: 95-104.a
a- Sturdevant MS. and Remafedi G. Special health needs of homosexual youth. Adolescent Medicine: State of the Art Reviews. 1992; 3: 359-371.a