• אירוח חמישים איש בארוחת ערב שבת עם הרב סטיב גרינברג, הרב האורתודוקסי ההומוסקסואל הגלוי הראשון. סטיב שימש כוח דינמי רב-השראה בפסטיבל. יהודים (ולא יהודים) רבים פנו אליו ואמרו לו שאם היו פוגשים רב כמוהו, היו בוחנים ולומדים את היהדות. השתלטנו על מסעדה והכשרנו את המטבח (כן, בפארק סיטי, יוטה). חברים בקהילה היהודית בסולט לייק סיטי אשר ברובם הגדול עדיין לא יצאו מהארון היו מאושרים להצטרף אלינו. אישה אחת אשר גדלה אורתודוקסית והיא לסבית, באה עם בת זוגתה. בת הזוג קיבלה חינוך נוצרי-פונדמנטליסטי. אכלנו, שרנו, למדנו, בירכנו, והועברנו למקום שלֵו שמהומת הפסטיבל הייתה בו רק זיכרון רחוק. תודה לכולכם על הערב הנפלא. שבת בסאנדנס – תחילתה של מסורת!
  
  
• אירוח טקס הבדלה עם הרב סטיב. קיבלנו את השבוע החדש עם צאת השבת באש, ביין ובבשמים. הרב סטיב הנחה אותנו בברכה יהודית בת אלפיים שנה על אודות היצירתיות האנושית. כולנו היינו כחולמים. ערוץ הסרטים המקוון הפיק כרטיס אלקטרוני לכבוד האירוע.
  
  
• נראה היה שכל הזמן מטפלים בנו. השבת נכנסה. הלכתי מההקרנה אל הדירה שבה המתינו משפחתי וידידיי לארוחת שבת פרטית. הליכה בת עשרים דקות הייתה לקיצור דרך בן 45 דקות - במשעול צר לצד הכביש הראשי - בשלג, בחשכה. משאית איבדה שליטה ודהרה לעברי. היא סטתה ברגע האחרון כדי להימנע מלפגוע בי. ניצלתי בעזרת השם, כדי שאוכל להשתתף בפסטיבל!
  
  אחרי ההקרנה קרב אליי אדם ואמר, "אני מפקיסטן. אני מוסלמי. אני 'סטרייט'. חבק אותי", והוא לא הניח לי. הוא אמר: "הסרט זה מדבר על החיים שלי". בכל פעם שראה אותי היה צועק, "יוצר הסרטים החביב עליי".
  
  
• ערכנו רב-שיח של הומוסקסואלים מורמונים ויהודים. חשבנו שיגיעו אולי כעשרים איש אבל האולם היה מלא מפה לפה. אנשים הגיעו מכל רחבי יוטה. אנשים רבים דיברו על נידוים מכנסיית LDS בשל "התנהגות שאינה הולמת חבר". מילי ווטס, יושבת ראש עמותת תהיל"ה PFLAG המורמונית, היא אמם של בן הומוסקסואל ובת לסבית. היא הייתה חזקה כסלע ושוחחה עם 1500 משפחות מורמוניות שלא יצאו מהארון, על ילדיהן. בחמש השנים שבהן נוצר הסרט "לפניך ברעדה", לא הצלחתי למצוא הורים אורתודוקסים לילדים הומוסקסואלים ולסביות אשר הסכימו להתראיין בגלוי, ונדהמתי למראה עוז רוחה. הייתה שם גם משפחה מורמונית עם שני תינוקות שהתרוצצו לכל עבר עם בקבוקים וצעצועים. איש לא הבין מדוע באו. באמצע השיחה אמר הבעל: "היה לי בן זוג לפני שנישאתי. נעשיתי מורמון אדוק ופגשתי את אשתי לעתיד. התנשקנו, אבל לא קיימנו יחסים לפני הנישואין. עתה, חמש שנים מאוחר יותר, עם שני תינוקות, עדיין לא נעלמו רגשותיי כלפי גברים, ואיננו יודעים מה לעשות". כולנו נדהמנו. ג'יימס ואשתו התמודדו עם בעיית הדו-מיניות שלו בכנות ופתיחות.
  
  
• אחר כך שלח אלינו ג'יימס דואר אלקטרוני:

"המשפחה היא לב תכניתו של האלוהים וכנסייתו. זוגות הומוסקסואליים/לסביים ממשיכים לשמש דוגמה לחברה, אבל יום אחד יכירו כולם שגם הם משפחות ושהם אינם מאיימים להרוס את המשפחות ההטרוסקסואליות המסורתיות, כפי שנטען היום. בחתירה להיות טובים ככל שביכולתנו, יבינו יותר ויותר אנשים שגם אנו בעלי ערך לאלוהים ולחברה. ולבסוף, אמרתי שאני מוכן לפרסם בציבור את מצבי, משום שאנשים צריכים לדעת שקשה מאוד להיות הומוסקסואל/דו-מיני במסגרת נישואין 'סטרייטית'. עדיין יש בכך בעיה אשר משפיעה על הרבה משפחות ברחבי האומה. אנשים צריכים לדעת שאנו קיימים ושגם אנו זקוקים להבנה ולאהבה.

כאשר העניין כולו הסתיים, הופתעתי מהשתפכות האהבה ומההערות שקיבלנו. מספר גדול של אנשים באו לדבר אתנו, כמה מהם עם דמעות בעיניהם. קיבלנו פרטים לצורך התקשרות מאחדים, ונתנו את פרטינו אנו.

מדהים לחשוב על מה שקרה לי היום... ידעתי זה זמן מה שאני מבקש לצאת מהארון בזמן כלשהו בשנה זו, אבל מעולם לא חשבתי שהדבר ייעשה בדרך זו... בעיקר לא בדרך שתציג אותי לפני האומה כולה! אבל אף על פי שאני חושש מפני ההשלכות, אני חש טוב בתוכי, משום שאני יודע שאני נעשה מה שאני רוצה להיעשות, קרן אור אשר תזרח בחשכת הבורות. אני רוצה לסייע לעשות עולם זה למקום טוב יותר לאנשים כמונו. אני רוצה לעזור לאחרים לראות שאיננו השגיאות הביולוגיות שד"ר לאורה טענה שאנחנו ושהאלוהים אינו שונא אותנו כפי שהטיף הכומר פרד פלפס. אני רוצה לסייע להפוך מיתוסים ובורות לאמת ולהבנה. אני נרגש לחיות בתקופה זו ולזכות לסייע באמת להקים את היסודות לחברה טובה יותר אשר תועיל לדורות בעתיד. אני חש שיש כיוון ומטרה בחיי. וזוהי הרגשה טובה".