|
|
במכתבו
("חטא חמור", 14.9.2001) כותב הרב פונד, "הומוסקסואליות
היא חטא חמור, הקשור גם למגיפה קטלנית. ובכל זאת מוכנים גייז ולסביות,
קצת בדומה למעשנים, לעשות מאמצים עצומים כדי להתחמק מהאמת שאינה נעימה
לאוזניהם."
אבל כפי שהרב פונד ודאי יודע, יחסים בין בני אותו מין אינו חטא משום סוג
שהוא. חייהם של הומואים ולסביות אינם סובבים סביב מין, ממש כמו חייהם של
סטרייטים. תמצית מערכות היחסים שלנו היא רגשית, ממש כמו אצל כל בני האדם.
אנו אוהבים, אנו מתקשרים זה לזה, אנו צומחים יחד. אנו מקימים משפחות. איפה
כאן החטא?
בנוסף לכך, לא כל המעשים המיניים בין בני אותו המין אסורים, כך שאפילו
אם התכוון הרב פונד לומר "יחסים גופניים אינטימיים בין בני אותו מין
הם חטא חמור", עדיין לא היה מדייק. ואפילו – מאחר שכאן ודאי לא המקום
לפצוח בדיון שלם על אקטים מותרים ואסורים – אפילו לו היה איסור על כל סוג
של אינטימיות גופנית בין בני אותו המין, רק מעשה אחד יכול היה באמת להיקרא
"חטא חמור", והוא תקף רק לגבי גברים, בעוד שהרב פונד בבירור
מגנה הומואים ולסביות במידה שווה.
בנוסף לכך, ההומוסקסואליות, אם נקרא לה כך, אינה קשורה לשום מגיפה. אני
מניחה שהרב פונד מתכוון לאיידס. אבל האמירה שיחסים בין בני אותו מין קשורים
לאיידס כמוה כאמירה שמזג אוויר חם גורם לעלייה במשקל. נכון שבמזג אוויר
חם נוטים לאכול יותר גלידה, ונכון גם שגלידה משמינה. אבל להסיק מזה שמזג
אוויר חם גורם לעלייה במשקל – זה הרי מגוחך. למעשה, סירובם של אנשים מסוימים
(והרב פונד בתוכם, כמסתבר) לתת את אישורם ליחסים בריאים ובלעדיים בין בני
אותו מין הוביל לכך שהומואים רבים מוצאים פורקן בקיום יחסים עם בני זוג
רבים. ריבוי בני זוג, גם בקרב הומוסקסואלים וגם בקרב הטרוסקסואלים, הוא
שקשור לאיידס. אפשר בהחלט להעלות את הטיעון שלמעשה, אי-הכרה במערכות יחסים
בריאות בין בני אותו מין, מצד אנשים כגון הרב פונד, קשורה למגיפה קטלנית.
למרבה הצער, מכתבו של הרב פונד לא שיקף את החמלה שכנראה התכוון שישקף.
במקום זאת נראה המכתב כניסיון להגן על עצמו מהגורמים ההומופוביים הקיצוניים
יותר בקהילה האורתודוקסית, המגנים אותו על שהופיע בסרט "לפניך ברעדה".
וזה ממש חבל.
ליסה לייל
קליפורניה
יהדות אורתודוקסית וגייז
כאישה אורתודוקסית המחויבת להתמודד באופן כנה, בונה
ואמפתי עם בעיות חשובות העומדות בפני קהילתנו, נותר לי רק לקוות שדבריו
של הרב סטיבן דבורקין, יו"ר-בפועל של מועצת הרבנים האמריקנית, הוצאו
מהקשרם כשצוטטה תגובתו לשאלות על הסרט "לפניך ברעדה" ("תופעת
ה'רעדה'", 9 בנובמבר). הואיל ולא ראה את הסרט, איך יכול הרב דבורקין
להצהיר חד-משמעית שלא יוקרן בפני חברי המועצה, ושאין צורך לצפות בו כדי
"לטפל בנושא הזה" (הומוסקסואליות)? האם הוא יכול להצביע על תכניות
קיימות כלשהן שפיתח כדי לסייע לחברי מועצת הרבנים להתמודד עם הבעיות הייחודיות
וקורעות-הלב של גייז ולסביות יהודים ובני משפחותיהם? להעמיד פנים שמספר
ההומואים והלסביות האורתודוקסים זניח, ולהתעלם מקיומו של סבלם וסבל משפחותיהם,
או להמעיט בערכו – זאת אולי הדרך הקלה ביותר, אבל אין בה כנות, קונסטרוקטיביות
או חמלה, והיא אינה מעלה את קרנה של היהדות האורתודוקסית. אני מאמינה שרבים
מהרבנים החברים במועצה מכירים בצורך לטפל בנושאים אלו, וסרט רגיש זה מעניק
לארגון הרבני המוביל שלנו הזדמנות לעשות כן בתוך תחומי ההלכה.
ג'ודית פדר
ברוקלין, ניו יורק
|
|
