מבוא
בנובמבר 1984 התרחש בבית ספר תיכון בלוס אנג'לס אירוע רגיל, שאיננו יוצא דופן, אך האופן שבו בחר בית הספר להגיב הייתה בהחלט בלית מקובל (Uribe & Harbeck, 1992). אחד התלמידים, קריס, הומוסקסואל מוצהר, סבל מגילויי אלימות גופנית מצד התלמידים, ומאלימות מילולית מן המורים והתלמידים גם יחד. קריס לא יכול היה לעמוד בסבל ועזב את בית הספר. היה זה בית הספר הרביעי שממנו נשר קריס כתוצאה מהתעללות על רקע נטייתו ההומוסקסואלית, ומשם הדרך לרחוב הייתה קצרה.
אירוע זה החל להניע את גלגלי המערכת, שפיתחה תכנית מיוחדת במטרה לספק מידע, תמיכה רגשית ומשאבים לתלמידים הומוסקסואלים ולסביות. מטרה נוספת של התכנית, שקיבלה את הכינוי "Project 10", הייתה לעורר רגישות לנושא ולעודד קבלה של הומוסקסואלי ולסביות בקהיליית בית הספר. תכנית זו הועתקה ונמצאת כבר בשימוש בחלק מבתי הספר בתיכוניים ברחבי ארצות הברית.
בעקבות הפעלתה של אותה התכנית, נשאלו התלמידים בבית הספר מספר שלאות הקשורות להומוסקסואליות. התברר, למשל, שמרבית התלמידים אמרו שחשוב לדבר על הומוסקסואליות בבית הספר; מעל מחצית התלמידים הכירו מקרוב חבר הומוסקסואל או חברה לסבית, והצדיקו את קיומן של מסגרות תומכות בבית הספר, שאליהן יוכלו לפנות במקרה הצורך.
הדברים, אמנם, קרו בארה"ב, ובוודאי קיים שוני בין המציאות שלנו כאן למציאות שם, אולם תופעת ההומוסקסואליות מעסיקה את בני הנוער גם כאן. סקירה זו באה לתת להם מידע עדכני בנושא זה.

א. מהי הומוסקסואליות?
מאז ומעולם היו, כנראה, גברים ונשים שנמשכו רגשית ומינית כלפי בני מינם, אולם המונח "הומוסקסואליות" הופיע לראשונה רק בשנת 1869 בגרמניה. באותה שנה ניסה קרבטני (1869) להעלות טיעונים לביטול החוקים הפרוסיים נגד הומוסקסואלים. בקופה זו החלו במערב ובצפון אירופה במחקר על ההבדלים בין המינים (gender differences).
במשך שנים משכה התופעה את התעניינותם של חוקרים, אך עדיין לא נמצאה הגדרה המקובלת על הכל. יחד עם זאת, מרבית העוסקים בנושא מקבלי באופן טנטטיבי את ההגדרה הבאה: "הומוסקסואליות היא תופעה שבה יחידים נמשכים בעיקר לבי מינם כדי לספק את צורכיהם הרגשיים והמיניים". זהות הומוסקסואלית מתייחסת לתפיסת היחיד את עצמו כהומוסקסואל או כלסבית, בסיטואציות רומנטיות ומיניות. יש להבחין בין הומוסקסואליות* לבין התנהגות הומוסקסואלית. אימוץ של זהות הומוסקסואלית מערב מרכיב קוגניטיבי, שבדרך כלל מזוהה עם סגנון חיים מסוים; התנהגות הומוסקסואלית יכולה להיות אירוע מזדמן שין עמו מחויבות לסגנון חיים.
על בסיס ממצאים ממחקריו, שנערכו בסוף שנות הארבעים וראשית שנות החמישים, טען אלפרד קינסי 1948 (Kinsey), כי מיניות האדם ניתנת לתיאור כרצף. כלומר, אין היא עניין קוטבי של שני קצוות: הומוסקסואלים מחד גיסא והטרוסקסואלים מאידך גיסא. "סולם קינסי" המפורסם כולל 6 דרגות (כאשר 0 =הטרוסקסואל ו-6 = הומוסקסואל בלעדי). מרביתם של בני האדם, טוען קינסי, ממוקמים על פני רצף שנע בין 0 ל-6.
ברור שישנם קשיים תוכניים ומתודולוגיים בבדיקת הנטייה ההומוסקסואלית אצל בני אדם. חוקרים מצאו לנכון להבחין בין ארבעה היבטים רלוונטיים: פנטזיה, משיכה, התנהגות, הגדרה עצמית, כשלגבי כל אחד מאלה ניתן להפעיל את סולם קינסי.
מתוך מחקריו של קינסי עולה שכ- 10% מן האוכלוסייה הנם הומוסקסואלים. במשך שנים נהגו חוקרים לצטט את האומדן הזה של קינסי. בשנים האחרונות הועלו אומדנים אחרים לגבי שכיחות ההומוסקסואלים בחברה, שנעים בין 2 ל-4 אחוזים. את ההבדלים באומדנים נוטים החוקרים לייחס לדרגת החומרה של ההגדרה: האם מדובר במחשבות, בדמיונות או בהתייחסות להתנהגות המינית העכשווית? חשוב לציין שהנתונים הללו הם אומדנים בלבד. מכל מקום, מבחינה מספרית – הטרוסקסואליות היא הנורמה.

ב. רקע היסטורי
בשנת 1957 נערך המחקר הראשון על אוכלוסייה הומוסקסואלית שלא הייתה בטיפול נפשי. Evelin Hooker (1957) קבעה כי על פי מבחנים פסיכולוגיים דיאגנוסטיים, אין הפסיכיאטרים יכולים לנבא מיהו הומוסקסואל ומי לא. שש-עשרה שנים לאחר מכן, בשנת 1973, קבע ארגון הפסיכולוגים האמריקני שהומוסקסואליות איננה תופעה פתולוגית. הערך "הומוסקסואליות" הוצא מתוך ספר הפתולוגיות וההפרעות הנפשיות (DSMIII). זהו ציון דרך מבחינה כרונולוגית ופוליטית.
חוקרים ואנשי מקצוע נוטים להבחין בין שתי תקופות: זו שלפני 1973 וזו שלאחריה. לני שנות השבעים, כמעט שלא נערכו דיונים ומחקרים של התופעה ופרטיה; היא הייתה למעשה בגדר טאבו. במחקר אז התאפיין בשתי נקודות מרכזיות:
 היה מעוגן בתפיסה הכללית שהומוסקסואליות הינה מחלה או סטייה, או לפחות התנהגות אנטי-חברתית או אנטי-מוסרית, שיש בה משום איום על המשפחה או הקהילה.
 התמקד בהומוסקסואלים שהיו בטיפול נפשי או שחיפשו טיפול כזה.

כיוון שחסר היה מידע על התופעה ופרטיה, התפתחו תפיסות סטריאוטיפיות, מבולבלות ובלתי-מבוססות מבחינה עובדתית ומחקרית. אלה הקיפו את הציבור הרחב, המדיה וגם את המקצועות המסייעים.
אחרי שנות השבעים חל שינוי משמעותי בתפיסת ההומוסקסואלים את עצמם ובתפיסת החברה אותם:
 נדחתה התפיסה שהומוסקסואליות הנה מחלה או תופעה פתולוגית.
 הקהילייה ההומוסקסואלית התארגנה כקבוצה פוליטית, שהחלה במאבק למניעת הפליה ולמען שוויון זכויות.
 התגבשה תת-תרבות (sub-culture) שקיבלה ביטוי בכל התחומים – אמנות, ספרות, קולנוע, עיתונות וכו'.
 התקשורת הכתובה והמדוברת מצאה לנכון לייחד מקום לנושא וכך עזרה להעמיק את המודעות כלפיו.

ג. תיאוריות מרכזיות וכיצד הן מסבירות את התופעה
עד היום אין תשובה ברורה לשאלה – מהו אותו דבר שהופך גבר או אישה להומוסקסואל או לסבית. כלומר, טרם התגלה הגורם להומוסקסואליות.
חשוב להדגיש שבמקביל גם איננו יודעים מהו הגורם להטרוסקסואליות (Douglas, 1990) ועל כן השאלה המרכזית היא: מהו אותו דבר שקובע את הנטייה המינית אצל בני אדם – הטרוסקסואליות או הומוסקסואליות כאחד?
גישות שונות ניסו להתמודד עם השאלה מהו הגורם להומוסקסואליות, ומבחינות רבות ניתן לראות בהן ביטוי נוסף של הוויכוח המסורתי בין תורשה וסביבה. יש המעמידים את ההסברים על מערך נפשי-משפחתי חברתי; יש הרואים בהומוסקסואליות תוצר של גורמים ביולוגיים; וישנם המייחסים את התופעה לאינטראקציה בין שתי הישויות, כשבתקופות מסוימות מתחזקת גישה אחת או האחרת.

1. הגישה הפרוידיאנית
פרויד האמין שהאדם נולד ללא אוריינטציה מינית וכי זו נקבעת על ידי האינטראקציות העתידיות של היילוד עם הוריו והסביבה. פרויד היה הראשון שייחס את ההומוסקסואליות כקיבוע לא פתיר של תסביך האדיפאלי. גורם מסביר נוסף הוא הדפוס המשפחתי המאופיין באם דומיננטית ובעלת מעורבות יתר ובאב מרוחק ופסיבי. בעיקרון, פרויד ראה בתופעה זו תוצאה, שהיא שילוב של נטיות (פרה-דיספוזיציות) ביולוגיות ודפוסים משפחתיים בעייתיים. זה המקור לכך שבמשך שנים ההומוסקסואליות נתפסה כפתולוגיה. באופן דומה, גם משחות של הומוסקסואלים נתפסו כפתולוגיות, בהיותן מספקות את התנאים לצמיחתם של הומוסקסואלים.
על גישה זו היה להתמודד עם השאלות הבאות: איך נסביר את קיומם של הומוסקסואלים במשפחות שאינן מאפיינות בדפוס המשפחתי האופייני? או לחילופין – איך נסביר אותם מקרים שבהם זהו, אמנם, הדפוס המשפחתי האופייני, אך הצאצאים הם הטרוסקסואלים? או, ככלל – איך נסביר את העובדה שבמשפחה אחת צאצא אחד הוא הומוסקסואל והאחר לא?

2. תורת הלמידה החברתית - Social Learning Theory
תורה זו מטעימה שכל ההתנהגויות נלמדות, וכיוון שכך – ניתנות להכחדה (learn and unlearn). גישה זו מבוססת בעיקרה על ההנחה, שהומוסקסואליות איננה תופעה פסיכיאטרית פתולוגית המצריכה טיפול, אלא מערך התנהגויות שנלמד תוך כדי:
א. קבלת חיזוקים במסגרת אינטראקציות חברתיות.
ב. התבוננות באירועים או באנשים.
ג. צירוף מקרים בתקופות מכריעות.
הבעייתיות בהסבריה של תורה הלמידה החברתית טמונה בכך, שטרם הוכח קשר סיבתי בין דפוסים סביבתיים-חברתיים כלשהם והומוסקסואליות. כמו כן, אין הוכחות אמפיריות שניתן להכחיד אוריינטציה מינית זו או אחרת.
בראשית שנות השמונים, קבעו חוקרים במכון קינסי למחקר מיניות (Bell, Weinberg & Hammersmith) – על סמך סדרת מחקרים שהקיפו מספר גדול של משתתפים – כי אין בסיס אמפירי לכל התיאוריות הפסיכוסוציאליות-הסביבתיות שניסו להסביר את תופעת ההומוסקסואליות. הסברים כמו אם דומיננטית, אב פסיבי, סדר הלידה, ותיאורית התיוג (Labeling Theory), כל אלה ואחרים מסוגם לא קיבלו תמיכה מחקרית. המסקנה הייתה שככל הנראה גורמים ביולוגיים הם האחראים לנטייה המינית - הומוסקסואלית והטרוסקסואלית כאחת, וכי דרושה גישה חדשה, המשלבת גורמים ביולוגיים, כדי לעמוד על שורש התופעה.

3. גורמים ביולוגיים
מסקנות מחקרים אלה נתנו דחיפה לחיפוש אחר גורמים ביולוגיים להומוסקסואליות. את המחקרים הביולוגיים ניתן לסווג לשלוש קטגוריות, על פי מושא ההסבר: גורמים גנטיים, גורמים הורמונאליים ותהליכים נוירו-התפתחותיים (Byne & Parsons, 1993).
לדוגמה, ב- 1991 התפרסם בכת העת "Science" מאמר שתיעד הבדלים אנטומיים בין ההפוטלמוס (בלוטת יתרת המוח) של גברים הומוסקסואלים והטרוסקסואלים. המחקר לא יכול היה לקבוע מהו הגורם ומהי התוצאה במקרה זה. ייתכן שהתנהגות הומוסקסואלית או הטרוסקסואלית היא שהביאה לשינויים בהפוטלמוס, אך עם זאת ייתכן גם האפשרות ההפוכה.
משנות הארבעים ועד סוף שנות השבעים, עסק המחקר הביולוגי בחיפוש אחר הסברים הורמונאליים להומוסקסואליות. זאת למרות שידוע כי טיפול הורמונאלי איננו משנה ולא שינה את הזהות המינית – הומוסקסואלית או הטרוסקסואלית. את המחקרים שחיפשו אחר הגדלים הורמונאליים ניתן לסכם בכך ששלושה מהם מצאו, אכן, רמות נמוכות יותר של טסטוסטרון בקרב גברים הומוסקסואלים, בעוד שבעשרים מאמרים אחרים לא נמצא הבדל משמעותי בין רמות הטוסטסטרון של גברים הומוסקסואלים והטרוסקסואלים.
לעומת התפיסה הסביבתית או הביולוגית, ישנם חוקרים שמאמצים גישה אינטראקציונית, לפיה גנים או הורמונים אינם אחראים על הנטייה המינית כשלעצמם, אלא משפיעים על נטיות אישיותיות ובכך משפיעים על האופן שבו היחיד מתקשר עם הסביבה. לפי המודל הזה, גורמים גנטיים משפיעים באופן עקיף על התפתחותה של נטייה הומוסקסואלית וזאת מבלי להניח שהם האחראים הישירים והבלעדיים להומוסקסואליות. חשוב להדגיש, כאמור, שעד היום אין תשובה חד-משמעית לשאלה מהי הסיבה להומוסקסואליות וכיצד היא נגרמת. עניין זה יכול להקל במידה רבה על מחנכים ומטפלים שנשאלים לא פעם שאלה זו על ידי צעירים הומוסקסואלים והוריהם. במידה שמחנכים או יועצים נשאלים על עניין זה, התשובה המדויקת ביותר שיש ביכולתם לתת היא – שאין כרגע תשובה מדויקת שתוכל למצות את הנושא.

ד. הומופוביה וגישות החברה כלפי הומוסקסואליות
את עמדות החברה כלפי הומוסקסואלים ולסביות ניתן לראות בהקשר הכולל של דעות קדומות ועמדות סטריאוטיפיות. מקובל לראות בדעה קדומה על קבוצה חברתית, דעה שאינה מבוססת על בחינה של עובדות אלא חלק בלתי נמנע מן ההוויה החברתית (בן זאב, גלעדי וטילינגר, 1991).
"הומופוביה", מונח שהוטבע בשנת 1967 על ידי Weinberg, הוגדרה כ"פחד וסלידה משהייה במחיצתם של הומוסקסואלים". Harek (1986) טוען שהמושג "הומופוביה" מתייחס לעוינות גלויה כלפי הומוסקסואלים ולסביות (Britton, 1990; Ficarrotto, 1992; D'Augelli, 1990).
מספר הסברים הוצעו לתופעה זו: תיאוריה אחת מטעימה שעמדות שליליות כלפי הומוסקסואליות והומוסקסואלים נובעות מתפיסת האיום – הכרוך בדחף המיני – על סדרים חברתיים. תיאוריה סוציולוגית אחרת מתמקדת בפחד של החברה מפני פריצת גבולות, ומפני שבירתם של ערכים ושל נורמות חברתיות. כתוצאה מכך יש התבצרות של הרוב נגד קבוצות מיעוט המאיימות על היציבות החברתית. תיאוריה זו רואה את ההומופוביה כביטוי נוסף של דעות קודמות המוחזקות בידי הקבוצה השלטת על קבוצת מיעוט שנתפסת כחלשה יותר. אין מניעה לראות בהומופוביה תוצאה של שני הגורמים. בהרבה מקרים ההומוסקסואלים והלסביות מפנימים את גישת החברה ואז ההומופוביה מתבטאת בגילויים שונים של שנאה עצמית.
מחקרים רבים נערכו על עמדות החברה כלפי הומוסקסואלים ולסביות. התברר שהומופוביה נפוצה במיוחד אצל אנשים שנוטים לדפוסי חשיבה דיכוטומיים, כאלה שאינם יכולים לשאת עמימות, אי-בהירות ואי-ודאות. נמצא גם קשר מובהק בין אנשים שהם חסרי ביטחון כלפי המיניות של עצמם לבין עמדות הומופוביות. Harek (1984) בדק את הקשר בין משתנים דמוגרפיים והומופוביה, ומצא מספר מאפיינים הקשורים לעמדות הומופוביות: אנשים שלא הכירו הומוסקסואלים ולסביות באופן אישי-חברתי; אנשים בעלי אוריינטציה דתית; אנשים בעלי נטייה לסמכותיות ושיפוטיות; אנשים בעלי רגשות אשם בכל מה שקשור למין; אנשים בעלי השכלה נמוכה יחסית; אנשים בעלי תפיסות תפקיד נוקשות. גם גיל נמצא כגורם הקשור לעמדות הומופוביות: מבוגרים נטו לגלות ביטויים הומופוביים יותר מאשר צעירים.
ככלל, גברים נוטים להחזיק בעמדות הומופוביות ולבטא אותן יותר מאשר נשים. מסבירים זאת בכך שגברים חוששים מגילויי נשיות בקרב בני מינם, ולכן כל דימוי שאיננו נתפס בעיניהם כדימוי "גברי" מהווה לגביהם איום.
חשוב לציין שכל המחקרים שבדקו את נושא ההומופוביה מצאו שהיכרות וקשר עם הומוסקסואלים ולסביות הוא האמצעי היעיל ביותר לשינוי עמדות סטראוטיפיות ולהפחתת הומופוביות.
גם אם הערך "הומוסקסואליות" הוצא באופן מוצהר מתוך ספר ההפרעות הנפשיות, ואף ארגון הפסיכולוגים האמריקאי הכריז שאין בתופעה זו משום הפרעה, עדיין קיימת התפיסה שהומוסקסואליות איננה התפתחות מינית נורמלית; תפיסה כזו גם משפיעה על אנשי מקצוע ומעצבת את עמדותיהם.
למותר לומר, שעמדות אלה עלולות לגרום עוול ונזק אם המטפלים יבקשו לטפל או לשנות את מה שאיננו מצריך טיפול או שינוי.

ה. מיתוסים ומציאות
ידוע שחוסר ידע מהווה קרקע פורייה לצמיחתם של מיתוסים ותפיסות מוטעות. במשך השנים התפתחו מיתוסים רבים ביחס להומוסקסואליות. מיתוסים, מטבעם, דומיננטים וקשה לשנותם, ובהרבה מקרים מקבלים מעמד ותוקף של עובדות אובייקטיביות. הצירוף של שלושת המאפיינים הללו מבהיר את הסכנה הטמונה בקיומם ובתפוצתם.
נציג להלן כמה דוגמאות אופייניות של מיתוסים ותפיסות מוטעות (misconceptions) בהקשר להומוסקסואליות והומוסקסואלים:
1. כל ההומוסקסואלים מתנהגים באופן נשי. ברור שאם אכן כך היה, יכולנו לזהות בבירור את כל הגברים ההומוסקסואלים. אלם המציאות מוכיחה שאין זה כך; בהרבה מקרים לא נוכל לזהות הומוסקסואלים עד שהם חושפים את האוריינטציה המינית שלהם.
2. הומוסקסואלים תוקפים מינית ילדים. מי שתוקף ילדים הוא, בדרך כלל, גבר הטרוסקסואל, כשהקרבן הוא, בדרך כלל, ילדה. במחקרים שנערכו, נמצא כי ברוב המקרים התוקף מוכר לקרבן, או שהוא קרוב משפחה – אב, אב חורג, סב, דוד.

ו. גילוי הנטייה ההומוסקסואלית אצל מתבגרים
תקופת ההתבגרות של הומוסקסואלים ולסביות עלולה להיות תקופה המאופיינת בבלבול ובכאב רב. זוהי תקופה שה הצעיר מתחיל להיות מודע לרגשותיו ולתחושותיו המיניות. עם ההתנסויות ההומוסקסואליות הראשונות – המחשבות, הרגשות, הפנטזיות, או המגע המיני – חשים מתבגרים רבים, הומוסקסואלים ולסביות, שמשהו "לא נורמלי" קורה להם. רבים פוחדים לחשוף את נטיית ההומוסקסואלית ומעדיפים להינע מפעילויות חברתיות, כדי לא לחלוק את רגשותיהם עם חבריהם מקבוצת השווים. בגילאי ההתבגרות חזר מאוד הדחף להיות כמו כולם, לא להיות שונה, ולכן צעירים הומוסקסואלים ולסביות ינסו לקשור מערכות יחסים עם בני המין האחר.
בכך מושגות שתי מטרות: ראשית, הצעיר או הצעירה יכולים לבחון את נטייתם המינית; שנית, הם מתנהגים בהתאם לציפיות חבריהם. אולם ההתנסויות הללו מלוות בדרך כלל בתחושה של אכזבה, בדידות, זרות ותסכול. מעט מן הצעירים ההומוסקסואלים והצעירות הלסביות מוצאים להם מסגרת התייחסות, שעם חבריה הם יכולים לחלוק את חוויותיהם וקשייהם. ידוע, למשל, שמחקרים שנעשו בארה"ב מצאו ששיעור ההתאבדות בקרב בני נוער הומוסקסואלי גבוה בצורה משמעותית מזה של בני נוער שאינם הומוסקסואלים (Gibson, 1987).
בתרבות המערבית, אין כמעט אדם שגדל ומתפתח מתוך הנחה אפריורית שהוא או היא הנם הומוסקסואל או לסבית (Davis, 1992). התרבות והחברה מנחות אותנו ומפתחות בנו ציפיות שנגדל כהטרוסקסואלים. לפיכך, ובאופן כמעט אוניברסלי, הומוסקסואלים חשים וחווים התנסויות שאינן מקובלות ואינן בהתאם לנורמות החברתיות התרבותיות. לפני הצעירים המתוודעים לנטיותיהם ההומוסקסואליות מוצבות שלוש אפשרויות:
1. להתכחש לנטיות, למחשבות, לפנטזיות ולמאוויים.
2. לצמצם את חשיבות הציפיות והנורמות החברתיות.
3. לחיות עם הסתירה בין הנטייה ההומוסקסואלית שלהם לבין הנורמות והציפיות החברתיות.
בחירה באפשרות הראשונה – טומנת בחובה הדחקת הרגשות, הרצונות והמאוויים, ואימוץ זהות ואופני תפקוד הטרוסקסואליים. בספרות מכונה תופעה זו כ-"passing" – נסיון להופיע כהטרוסקסואל.
בחירה באפשרות השנייה – מצהירה על מחויבות לסגנון חיים הומוסקסואלי כשהמחיר הוא התמודדות עם עמדות החברה שהן, בדרך כלל, עמדות סטיגמטיות.
בחירה באפשרות השלישית – כרוכה בניסיון למצוא דרך המשלבת בין שתי הישויות: הנטייה ההומוסקסואלית וציפיות החברה.

ז. שלבים בתהליך "היציאה מן הארון" (Coming Out Process)
המונה "יציאה מן הארון" (coming out) משמש בשלושה מובנים: האחד – מתייחס לתהליך הכללי המתאר את גיבושה של זהות הומוסקסואלית; השני – מציין שלב אחד בתהליך הכללי, בדרך כלל שלב המתייחס לקבלת האדם את עצמו כהומוסקסואל או כלסבית; במובנו השלישי – משמש המונח לציון אירוע חד-פעמי שקשור בדרך כלל להיחשפות להורים, לקהילה ההומוסקסואלית או ההטרוסקסואלית. מכאן שניתן לדבר על "יציאה מן הארון" כתהליך שיכול להיות פנימי (קבלת האדם את עצמו כהומוסקסואל או כלסבית) או חיצוני (חשיפת ההומוסקסואליות לגורם חיצוני, הומוסקסואלי או הטרוסקסואלי).
חוקרים שרואים ב"יציאה מן הארון" – תהליך, מציינים את ראשיתו בחוסר מודעות לנטייה ההומוסקסאולית, או בראייה כללית, שהומוסקסואליות היא סטייה מן המקובל, שמלווה בהפליה ובעמדות סטראוטיפיות, ואת סיומו – ב"קבלה" יחסית, של הנטייה החד-מינית. מכל המודלים הרבים המצויים בספרות, נציג את המודל שפותח על ידי Troiden (1987):
רגישות (sensitization) – בגילאים שלפני הבגרות המינית. מרבית ההומוסקסואלים והלסביות מדברים על כך שחשו עצמם שונים, לאו דווקא על רקע מיני אלא יותר על בסיס של שוני בנושאי ההתעניינות, באופיים של בילויים, בפעילות שעות הפנאי, בספורט, בתחביבים, בהשתייכות קבוצתית וכד'.
בלבול בזהות (identity confusion) – בשלב הראשון, שברוב המקרים חל במקביל לגיל ההתבגרות או לפניו, חשים הצעיר או הצעירה בלבול בכל מה שקשור לזהות העצמית בכלל ולזהות המינית בפרט. הבלבול נובע מן הפער שבין הציפיות שבני נוער מפתחים ביחס לעצמם לבין ההתנסויות והתחושות ההומוסקסואליות שהם חווים בפועל. למרות שמרבית הצעירים והצעירות ההומוסקסואלים והלסביות יודעים על קיומם של הומוסקסואלים ולסביות בעולם, האסוציאציה השלטת עדיין היא זו הרואה בהומוסקסואליות התנהגות לא נאותה מבחינה מוסרית או סטייה מהתפתחות תקינה. לבני נוער, שהשאלה המרכזית בהווייתם "מי אני" מקבלת את התשובה: "אני שייך לקבוצה סטיגמטית, לא מקובלת ואולי אף חולה או סוטה", יש תחושה קשה ביותר. בעיקר משום שבשלב זה הנער או הנערה צריכים להתמודד בכוחות עצמם עם הקשיים. האפשרות לשת אחרים, הורים, בני משפחה או חברים, נדחית בדרך כלל על הסף.
קבלת הזהות ההומוסקסואלית (identity assumption) – בשלב זה מאמצים צעירים הומוסקסואלים את התג "הומוסקסואל" או "לסבית" כמושג שמתאר את עצמם. כלומר, הנטייה ההומוסקסואלית שלהם מתקבלת כעובדה קיימת. שלב זה מוכנה לעיתים קרובות בספרות – תהליך "היציאה מן הארון" (coming out).
...הלסבית לקהילה, או לסגנון חיים מסוים. המחויבות נוצרת תוך הרגשת נוחות עם הזהות ההומוסקסואלית, המלווה בקבלה עצמית.

ח. גילוי ההומוסקסואליות להורים
אחת המשימות החשובות והרגישות שעומדות בפני צעירים וצעירות הומוסקסואלים ולסביות, היא לגלות להורים את נטייתם ההומוסקסואלית.
הם מתמודדים אז עם דילמות עמוקות בהקשר זה: מחד גיסא, קיים הרצון לשתף את ההורים בחלק חשוב זה של חייהם כך שלא יצטרכו לחיות בשקר; מאידך גיסא, קיים הפחד המתמיד שההורים לא יקבלו את נטייתם המינית ויגיבו באופן קשה. ההתלבטות בשאלה זו כרוכה בהערכת המחיר שהצעיר או הצעירה עלולים לשלם בעקבות הגילוי.
חוקרים שעסקו בנושא זה פירטו מספר גורמים שיכולים להניע או למנוע הומוסקסואלים ולסביות לגלות את נטייתם המינית להורים.
בין הגורמים שמניעים לחשיפה – נכללו: הרצון להיות פתוח וכן ביחס לשאלה "מי אני"; הרצון להפסיק לחיות בסוד ובהסתר; הניסיון להעמיק את הקשר והאינטימיות עם ההורים וכד'.
בין הגורמים שמונעים גילוי וחשיפה – נכללו: הפחד מדחייה; החשש להתמודד עם כעסם של ההורים והדאגה לבריאותם הגופנית או הנפשית; הקשורי הכרוך ברגשות אשם הן של ההורים והן של הצעיר או הצעירה, וכיוצ"ב (Boxer, Cook & Heardt, 1991; Muller, 1987; Robinson, Walters & Skeen, 1989). במחקר שערכה ד"ר בן-ארי (Ben-Ari, a, b) על גילוי ההומוסקסואליות של בנים ובנות להורים בקליפורניה שבארה"ב, נמצא שהפחד הכרוך בגילוי הוא התחושה שברגע שהגילוי נעשה, אין ממנו "דרך חזרה". נמצא גם שמרבית ההורים חושדים בהומוסקסואליות של ילדם עוד בטרם הגילוי. שלב ה של חשדות וחוסר ודאות נתפס בדרך כלל על ידי ההורים, ההומוסקסואלים והלסביות – כשלב קשה שסודיות, ניכור וריחוק הם ממאפייניו הבולטים. למרות שבמרבית המקרים הגילוי כרוך בקשיים בדינמיקה המשפחתית, הרי שבעצם הידיעה המתלווה לגילוי ולחשיפה ישנה כבר הקלה מסוימת. חשוב לציין שלמרות הקשיים המאפיינים בדרך כלל את התמודדותה של המשפחה בעקבות הגילוי, כל המשתתפים במחקר, בדיעבד, הורים וילדיהם ההומוסקסואלים והלסביות, ראו בידיעת אם בידיעת ההורים דבר חיובי.
מה שיכול להקל על הדינמיקה המשפחתית בעקבות הגילוי, היא התפיסה שהחשיפה נעשתה מתוך מניעים שמטרתם יצירת קרבה והעמקת הקשר בין הבנים ההומוסקסואלים והבנות הלסביות לבין ההורים. לדוגמה, הורים שבניהם חשפו בפניהם את נטייתם ההומוסקסואלית מתוך רצון לשתפם בהיבט זה של חייהם, על מנת שהיחסים ביניהם יהיו משמעותיים יותר, ואף ביטאו זאת כך, התמודדו עם הגילוי בצורה יחסית קלה יותר מאשר הורים שלא התוודעו למניע זה שבחשיפת ההומוסקסואליות של ילדיהם. כמו-כן ... הציגו אותה בפני הוריהם, הקלו על ההורים בהתמודדותם עם הידיעה.
ממצא נוסף חשוב שהעלה אותו מחקר – שהורים שידעו משהו על הומוסקסואליות עוד בטרם חשף בפניהם ילדם את נטייתו המינית, התמודדו עם המידע בצורה קלה יותר מאשר הורים שלא ידעו דבר על הומוסקסואליות, או שידיעתם כללה רק עמדות סטריאוטיפיות או ראייה פתולוגית של התופעה.
למרות זאת חשוב להדגיש, כי כל מקרה הוא ייחודי. ההומוסקסואל או הלסבית צריכים לשקול ולהעריך את היתרונות והחסרונות שיכולים להתלוות לחשיפה, עוד לפני החשיפה להורים או לכל אדם אחר. ייתכן בהחלט, במקרים מסוימים, שחשיפת הנטייה ההומוסקסואלית תתבע מחיר כבד מדי, שעלול להקשות על ההתמודדות – כמו, למשל: משפחה מתנגדת ודוחה; הרחקת הצעיר או הצעירה מהבית או הקהילה, וכדומה.

רשימת מקורות
בן זאב, א', גלעדי, מ', וטילינגר, ר' (1991). דעות קדומות, הקיבוץ המאוחד: סדרת אורנים.

Allport, G.W. (1979). The nature of prejudice. Reading, MA: Addison-Welsley, chs. 1&2

Ben-Ari, A (In press, a). The discovery that an offspring is gay: Parents', gay mens' and lesbians' perspective. Journal of Homosexuality.a

Ben-Ari, A (In press, b). The process of coming out: A dialectic of intimacy and privacy. Families and Society.a

Boxer, M.A., Cook, J.A. & Heardt, G. (1991). Double jeopardy: Identity transitions and parent-child relations among gay and lesbian youth. In K. Pillemer, & K. McCartney, Parent-child relations throughout life. New Jersey: Lawrence Erlbaum Associates Publishing.a

Britton, D.M.(1990). Homophobia and homosexuality: An analysis of boundary maintenance. The Sociological Quarterly, 31 (3), 423-439.a

Byne, W. & Parsons, B. (1993). Human sexual orientation, the biologic theories reappraised. Archives of General Psychiatry, 50, 228-238.a

Cain, R.(1991). Stigma management and gay identity development.a
Social Work, 36(1), 67-73 .a

Coleman, E. & Ramafedi, G.(1989). Gay, lesbian and bisexual adolescents: A critical challenge to counselors. Journal of Counseling and Development, 68 (1), 36-40.a