ג'רוזלם פוסט / אדם ג'סל
(6 בספטמבר 2001)

הסערה החמה ביותר בפסטיבל הסרטים הירושלמי האחרון התחוללה סביב " לפניך ברעדה" של סנדי דובובסקי, סרט תיעודי על יהודים מרקע אורתודוקסי, המתמודדים עם ההומסקסואליות שלהם. הסרט היה נושאו של מסע קידום בינלאומי רחב-היקף.

איש אינו מכחיש את עוצמתו של הסרט. דובובסקי תופס את כאבם ובדידותם של משתתפי הסרט בסידרת ראיונות מעמיקים, הקורעים את הלב. המרואיינים מתגעגעים ביאוש לאורח החיים, לקהילה ולקירבה המשפחתית בעולם האורתודוקסי המסורתי.

אם דובובסקי היה מבקש רק לעורר את רגשותינו כלפי סבלם של אותם הנקרעים בין אמונתם הדתית ומשיכתם לאותו המין, הוא היה מעניק לנו שרות רב ערך.

אולם דובוסקי עושה יותר מכך. "לפניך ברעדה" הוא סרט פולמוסי, הטוען שעל הקהילה האורתודוקסית לא רק לקבל יותר אנשים עם נטיות הומוסקסואליות, אלא שהיא צריכה לקבל יותר גם את ההתנהגות ההומוסקסואלית.

הסרט מניח שמשיכה לאותו המין היא בלתי הפיכה, ולכן לא ניתן להוקיע אותה מבחינה מוסרית.
דובובסקי מעביר את הרושם שאותם אנשים בעלי המשיכה לאותו המין נדחים בצורה אחידה על ידי חברה אורתודוקסית קרה, חסרת אהדה. ובכל זאת, שני ראיונות ארוכים שערך עם הרב אהרון פלדמן והרב נתן קרדוזו, שניהם רבנים שקיימו קשרים נרחבים עם יהודים הנאבקים במשיכה לאותו המין, מצומצמים למשפט יחיד.

למרות שנכון הדבר שהתורה וההלכה אוסרות בצורה חד משמעית על מעשים הומוסקסואליים, קיים מספר גדל והולך של רבנים אורתודוקסים, מחנכים ותרפיסטים, אשר מעודדים ותומכים בהומוסקסואלים הנאבקים בכך. מי שמטיל ספק בכך צריך לקרוא את "מכתב להומוסקסואל בעל תשובה", אשר פורסם ב – Jewish Action על ידי ראש ישיבה חשוב, והופץ בהרחבה באינטרנט.

דובובסקי דוחה נמרצות את האפשרות שאנשים מסוגלים לשנות את אופי המשיכה המינית שלהם. הטיפולים שהוזכרו בסרט נעים מהאכזר למגוחך – טיפולי הלם חשמלי, תרופות לדיכוי יצר המין, הלקאה עצמית עם רצועת גומי, ואכילת תאנים. כל האמצעים המקובלים בפסיכותרפיה אינם מוזכרים כלל.

הרבה אנשים שאבו תועלת רבה מטיפולים כאלה. במאמר שהוגש לכנס השנתי של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית (APA) השנה, הציג פרופסור רוברט שפיצר, מאוניברסיטת קולומביה, מחקר של 200 גברים ונשים, שחוו שינוי מהותי במשיכה המינית, מהומוסקסואלית להטרוסקסואלית, ואשר התמידו עם שינוי זה במשך יותר מחמש שנים. במועד עריכת המחקר, שלושה רבעים מהגברים ומחצית מהנשים היו נשואים.

מסקנתו של שפיצר: "בניגוד לחוכמה המקובלת, אנשים בעלי מניעים חזקים, אשר משקיעים מאמצי שינוי שונים, מסוגלים לבצע שינוי מהותי בכמה אינדיקטורים של נטייה מינית". על מנת למנוע את החשד ששפיצר הוא הומופוב, הוא היה האדם אשר עמד בראש מחיקת ההומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות של באגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, מחיקה אשר בוצעה בשנת 1973.

אולם דובובסקי לא היה מעוניין בהצגת מסר של שפיצר. קבוצות תמיכה יהודיות, אשר מסייעות לאנשים להתמודד בהומוסקסואליות ולהתגבר עליה, כגון "יונה" (יהודים מציעים חלופות חדשות להומוסקסואליות), אינן מוזכרות אפילו בסרט, והן נעדרות בצורה בולטת מהמקורות שצוינו ברשימת הקרדיט של הסרט ובאתר הרשת שנועד לקידום הסרט.

"הסרט נעשה אך ורק מתוך אהבה ליהדות", אמר דובובסקי למראיין. "הבה נניח לסרט לפתוח לבבות. הוא לא משרת אידאולוגיה כלשהי שעליך לאמץ".

אולם אם כך הדבר, מדוע לא הראה לנו אותם אנשים המבקשים להתגבר על משיכתם לאותו המין – אותם אנשים אשר התאכזבו ממערכות יחסים הומוסקסואליות, אותם אשר מבקשים להינשא ולהביא ילדים לעולם, אותם שכבר נישאו ומבקשים לחסל את ההפרעה שבמשיכה לאותו המין? מה בקשר לאותם אנשים אשר חשים בפשטות שתשוקה מינית אינה רשיון להתעלם ממצווה אלוקית? נראה כאלו קולותיהם של הנאבקים צונזרו מהסרט.

דובובסקי טוען שלא הצליח למצוא אנשים אשר התגברו על משיכתם לאותו המין, או אשר שואפים לעשות זאת, ואשר היו מוכנים להתראיין. ובכל זאת נכחתי בסרט עם אדם כזה, נשוי עתה. הוא אמר לי שדובובסקי ראיין אותו, אולם הראיון קוצץ מהמוצר הסופי.

אדם אחר, סאם, המתאר עצמו כהומוסקסואל בשיקום, הסביר, "דברתי עם דובובסקי בטלפון כאשר עבד על הסרט, והוא אמר לי שאינו מאמין בשינוי. הוא גם לא גילה ענין במפגש עם יהודים שעברו תהליך של שינוי. התאכזבתי," אומר סאם, "משום שכל המשתתפים בסרט מוצאים מידה שווה בין נטייה הומוסקסואלית ועיסוק בפעילות הומוסקסואלית. וגרוע עוד יותר, הסרט יוצר רושם מוטעה שאין תקוה לאלה המבקשים להשתנות, ושאין לנו מקום שנוכל ללכת אליו".

"תחושתי היא שהסרט היה מאד חד – צדדי, לא אובייקטיבי באמת", כתבה חנה לדובובסקי. "מימד שלם הושמט ממנו – האפשרות לשינוי". חנה, עתה בשנות הארבעים לחייה, נאבקה בהומוסקסואליות במשך עשרות בשנים, לפני שגילתה תרפיסט שהיה מוכן לסייע לה להתגבר על כך.
"איני יכולה להימנע מלתהות מדוע לא הצגת צד זה של נושא ההומוסקסואליות", כתבה. "זהו מסע ארוך, מפרך ומכאיב מאד, אולם מעולם לא חשתי טוב כל כך לגבי עצמי".

"לפניך ברעדה" כולל הרבה סצינות שנועדו להציג את השיטה האורתודוקסית כמוזרה ואקזוטית. למרות שהן עושות את הסרט למבדר, הכללת כל כך הרבה סצינות אינה מצדיקה את ההשמטות הבוטות שבו.

היכן הסיפורים על כל אותם אנשים אשר אינם רואים התנהגות בהתאם למשיכה ההומוסקסואלית שלהם כאופציה? האם מאבקיהם אינם הרואיים ובעלי השראה? יש להציג סרט הכולל את סיפוריהם עם סרטו של דובובסקי. למעשה, יתכן שרוב החומר כבר צולם. הוא מונח על רצפת אולם העריכה של דובובסקי.

המחבר הוא תרפיסט ויועץ מחקרי.

תגובה למאמר מאת מטפלים דתיים