|
|
מסיפור חייה של פראן גרינברג אפשר לעשות סרט. חבריה יופתעו, אם כן, להיווכח שהסרט שיוקרן בקולומבוס החל מהשבוע הבא עוסק דווקא בבנה הרב. פראן הגיעה לארצות הברית בגיל עשר, ילדה יתומה שאביה נספה בשואה
במחנה ריכוז ואמה מצאה את מותה במאמציה להסתיר שתי בנות בצרפת.
בגיל 18 כבר הייתה כלה צעירה. ובגיל 19 היו לה תינוק שלא פסק מלבכות ובעל ששירת בצבא האמריקני בקוריאה.
בעלה, דן, מאמין בכל לבו הגדול והטוב שהם נועדו זה לזה. יחד בנו להם חיים מאושרים עם שלושה בנים ובת אחת.
משפחתם היא משפחה אמריקנית טיפוסית – אולי טיפוסית יותר משחבריהם חושבים. וזה מה שמדאיג כעת את פראן.
לפני 11 שנה טלפן בנה הבכור, הרב: "אני בא הביתה. תפנו זמן כדי שנוכל לשוחח."
דן ופראן ניסו לשער מה הבשורה שבפיו. סטיבן גרינברג היה מאז ומתמיד ילד שונה מכל השאר – מבריק ורגיש. את המילה הראשונה אמר בגיל שבעה חודשים, בגיל שנה כבר דיבר במשפטים שלמים, ובגיל שלוש ידע לשוחח על
החדשות בעיתון.
הוריו היו יהודים קונסרבטיבים, אך סטיבן חבש כיפה כשלמד בחטיבת הביניים של בקסלי, ושמר כשרות.
"הוא אהב מאוד את שיעורי העברית והיהדות. כמה ילדים את מכירה שאוהבים ללכת לשיעורי עברית ויהדות?"
שאלה פראן, מתיישבת לשוחח על בנה בשבוע שעבר. כשהחל ללמוד בתיכון כבר היה דתי אורתודוקסי, וקיים מצוות באדיקות.
"אמרתי 'סטיבן, זה הולך ומחמיר.' הוא ענה, 'לא נכון, אמא, זה הולך ומשתפר.'"
כך שכשסטיבן התקשר מניו יורק, החלה אמא להעלות השערות. הוא ביטל את אירוסיו, כך שמן הסתם לא עמד להביא הביתה חברה. היא חששה שהוא מתכוון לעלות לישראל – הרחק מזרועותיה. "אמא, אבא," אמר הרב האורתודוקסי,
"אני גיי. ואני מוכרח לספר לכם. אני יודע כבר הרבה זמן."
הוא התאמץ להתכחש לכך זמן רב עוד יותר. איך יוכל להיות גם גיי וגם יהודי דתי? איך יוכל לוותר על חלומו לגדל ילדים ולהקים בית יהודי מסורתי? איך יוכל ליישב את משיכתו הטבעית לבני מינו עם האיסור בספר "ויקרא"?
פראן ודן נאבקו גם הם כדי לנסות להבין, אך אמרו לו, "אנחנו אוהבים אותך. אתה הבן שלנו, יהיה מה שיהיה."
בסתר לבה חשבה פראן, "זה יעבור לו והכול יהיה בסדר."
דן חש פגוע. "כל הזמן תהיתי, זה בגללי? איפה טעיתי?"
בהדרגה למדו הוריו לקבל זאת, והם מקווים שגם אחרים יצליחו לעשות כן.
סטיבן עומד לחזור הביתה ביום רביעי – ולצאת מהארון בגדול. הוא מופיע בסרט תיעודי שהקרנתו תחל בקרוב בקולנוע דרקסל איסט. "לפניך ברעדה" מצייר את דיוקנם של גברים ונשים הנאבקים ליישב בין זהויות
שמנקודת הראות המסורתית סותרות זו את זו: של הומו או לסבית מחד, ושל יהודי אורתודוקסי מאידך.
הסרט מציג נקודות ראות מאוזנות, וארוגים בו באופן נוגע ללב גם רגשות גולמיים וכואבים. אנו פוגשים בגבר מבוגר, גיי, שמשפחתו הפנתה לו עורף. "אני רוצה את אבא," מתייפח האיש ששיבה זרקה בשיערו.
סטיבן, הנמצא כעת בקשר ארוך-טווח עם בן זוג ומאושר סוף-סוף, מוצג בסרט כ"רב האורתודוקסי הראשון בעולם שהוא הומו מוצהר."
בשבוע הבא ילכו פראן ודן לעבודה בבקסלי ויפגשו שכנים. הם לא הכריזו ברמה על כך שבנם הוא גיי, ממש כפי שחבריהם לא סיפרו בפרוטרוט על חיי המין של צאצאיהם.
"כל מי שלמד להכיר את סטיב ראה איזה בן-אדם
נהדר ומיוחד הוא," אמרה פראן. הם מרגישים שהתברכו בקרובים וידידים תומכים, אך דואגים שמא אחרים יטיחו מילים קשות בהם – או גרוע מזה, בבנם.
וזה מה שברצונם לומר: אנחנו אוהבים את סטיבן בגאווה.
ועוד משהו, מוסיף דן: "אנחנו לא יכולים להיות אלים קטנים. קיימות 613 מצוות (ביניהן סקילת נואפים והעלאת קורבנות). אף אדם שאני מכיר לא מקיים את כולן."
דן מעביר יד על עיניו למחות את דמעותיו – דמעות של אושר. "כמה אבות," הוא שואל, "יכולים לומר שבניהם הצילו חיים?"
מדובר בהתאבדויות, הוא מסביר. סטיבן, כמודל חיקוי, מייעץ לאחרים בנושאי אמונה וקבלה-עצמית. המסר של סטיבן גרינברג פשוט: הוא לא בחר להיות גיי, ממש כשם שלא בחר להיות יהודי. אבל הוא יקיים את מצוותו העליונה
של אלוהים: הוא יבחר לחיות חיים שלמים, דתיים ומלאי אהבה.
|
|
