| |
הרבה אחרי חצות עדיין ישבו האנשים ושוחחו. הם בילו יחד כבר ארבע שעות בערך
וכעת כבר התפצלו לקבוצות קטנות שדיברו בלהט, עדיין ממאנות לזנוח את הדילמה
שאין לה פתרון ברור מאליו: האם אפשר להיות גם גיי וגם יהודי אורתודוקסי?
|
חברי קהילת "בני
דוד-יהודה" מאזינים לדיון בעקבות צפיה ב"לפניך ברעדה".
ברקע נראים שניים ממשתתפי הסרט. ריצ'רד הרטוג/LAT
|
יותר ממאתיים מחברי הקהילה האורתודוקסית "בני דוד-יהודה" התאספו
במוצאי שבת באולם אירועים בבית הכנסת שלהם, בשדירות פיקו, כדי לצפות בהקרנה
מיוחדת של "לפניך ברעדה" – סרט המתעד את מאבקם של גייז ולסביות
אורתודוקסים. התורה מכנה יחסי מין בין גברים "תועבה", ורוב הדתיים
מתייחסים לאמירה זו כאל חוק. גייז אורתודוקסים שומעים זה זמן רב שהדרך
היחידה להישאר נאמנים לדתם היא להשתנות, אבל סרט זה מעלה את השאלה כיצד
יש להתייחס לאדם הנשאר איתן באמונתו אך אינו נשאר בארון.
"בני דוד-יהודה" היא קהילה אורתודוקסית מודרנית בה הלבוש עכשווי,
השיחה נמרצת והשאלות לעתים תכופות קשות. הרב יוסף קנפסקי, מנהיג הקהילה,
יזם את הערב כדי "לפתוח בשיחה," אמר לפני האירוע. "המחויבות
שלנו לאורח חיים דתי כוללת יחסי גומלין ראויים והולמים עם כל חברי הקהילה
שאנו חיים בה. אסור שנזלזל בגייז ובלסביות בקהילתנו; אסור שנעשה פחות לקרב
אותם מאשר לקרב כל אחד אחר," אמר.
סרט תיעודי זה, בבימויו של סנדי שמחה דובובסקי, הוקרן לראשונה אשתקד בפסטיבל
הסרטים סאנדנס והוצג בבתי כנסת בערים אחרות. "בני דוד-יהודה"
היא הקהילה האורתודוקסית הראשונה בלוס אנג'לס שבפניה הוקרן, ולרגל האירוע
הזמין קנפסקי שלושה ממשתתפי הסרט – מלכה ולאה בנות ה-30, זוג לסביות ממיאמי,
ודייויד בן ה-43 המתגורר בלוס אנג'לס. שלושתם הציגו את עצמם בשמותיהם הפרטיים
בלבד.
מלכה ולאה נפגשו בבית הספר התיכון, התאהבו כשהיו במחנה נוער, והן יחד כבר
13 שנה. בסרט מספרת מלכה כי אחרי שהצהירה בפני הוריה לפני זמן לא רב על
מיניותה, הם מסוגלים אך בקושי לדבר איתה. במפגש של "בני דוד-יהודה"
סיפרה לאה שגילתה לאמה כי היא לסבית לפני שבוע בלבד, וזו הסיבה שהיא יודעת
זאת, בלי לדעת שהיא יודעת, כבר שנים. בביתן חיות השתיים בהתאם לאמונתן
הדתית, אך הן לא מצאו קהילה יהודית שבה הן חשות בנוח.
דייויד הבין כשלמד בקולג' שהוא גיי ודרש בעצתו של רב, שאמר לו לפנות לטיפול
שיפתור את הבעיה. כעבור עשר שנים הכיר לבסוף בכך שאינו מסוגל להפוך להטרוסקסואל.
בני משפחתו, אמר, מעניקים לו יחס תומך, אך כואב לו שלא יוכלו לרקוד בחתונתו.
|
|
הרב יוסף קנפסקי (במרכז), מנהיג קהילת "בני
דוד-יהודה", יזם את הקרנת הסרט ואת הדיון "כדי לפתוח בשיחה".
ריצ'רד הרטוג/LAT |
הערב אורגן כך שהקהילה תוכל לנהל את הדיון בפרטיות. מבקרים לא הורשו להיכנס
בזמן שהנאספים צפו בסרט ואחר כך דנו בו במשך חצי שעה. בחדר הכניסה שמחוץ
לאולם חיכו מלכה, לאה ודייויד, מתוחים למראה. מלכה אמרה שאמנם שוחחה פעמים
רבות עם קהל אחרי הקרנת הסרט, אך לעתים רחוקות היה מדובר ביהודים אורתודוקסים,
ובאחת ההקרנות בבתי הכנסת הגיבו הצופים בעוינות. אך כשנפתחו דלתות האולם
התקבלו השלושה במחיאות כפיים לבביות.
לא כל הזרמים ביהדות שוללים קיום יחסים בין בני אותו המין; הקהילה האורתודוקסית
מבססת את יחסה השלילי על פרשנות מילולית של המקרא. לצד הקרדיטים הפותחים
של "לפניך ברעדה" מופיעים על המסך הפסוקים העוסקים בנושא, והם
אינם מנוסחים בצורה מעודנת: "ואיש אשר ישכב את-זכר משכבי אשה, תועבה
עשו שניהם" נכתב בספר ויקרא, "מות יומתו דמיהם בם." כמו
כן, "נשים המסוללות [מתחככות] זו בזו – אסור," פוסק הרמב"ם,
"וראוי להכותן מכת מרדות, הואיל ועשו איסור" (משנה תורה, הלכות
איסורי ביאה פרק כא הלכה ח).
כיום אמנם כבר אין מחלקים עונשים כאלה, אך הסרט ממחיש כי סבלם של גייז
ולסביות, צעירים ומבוגרים גם יחד, לא עבר מן העולם. רבים מנודים גם על
ידי משפחותיהם וגם על ידי הקהילה הדתית שאליה הם משתייכים. חלקם מנסים
להשתנות – דייויד בילה עשר שנים בטיפול, ללא הועיל. אחרים אינם מרחיקים
לכת עד כדי כך, אך כולם עוברים את ייסורי הדחייה. גייז ולסביות דתיים רבים
התאבדו, מציין הסרט. רבים אחרים נטשו את הדת.
קנפסקי רוצה, לדבריו, שקהילתו תפתח מדיניות כלפי גייז ולסביות, תהליך שלדעתו
ידרוש זמן ודיונים רבים. "בכל הנוגע לחוקי ההלכה, אני הסמכות הקובעת,"
אמר. "בענייני מדיניות יש תהליך דמוקרטי."
אחרי הסרט ישבו מלכה, לאה ודייויד יחד בקדמת האולם הגדול וענו על שאלות.
קנפסקי שימש כמנחה, מנתב בעדינות את הקהל שלפניו. "כולנו מסכימים
שאין בסמכותנו לבטל את חוקי ההלכה," אמר לשלושה, לסיכום הדיון הפנימי
שניהלה הקהילה קודם לכן. "רוב האנשים – לא כולם – הרגישו שהכאב האישי
נגע ללבם בצורה יוצאת דופן."
כשנשאל מדוע אינו עובר פשוט להתפלל בסביבה לא-אורתודוקסית (הקהילות הרפורמיות
וחלק מהקונסרבטיביות החליטו לקבל גייז בברכה) השיב דייויד: "גדלתי
כיהודי אורתודוקסי ונוח לי בבית כנסת אורתודוקסי, למה שלא אוכל להתפלל
במקום בו אני רוצה להתפלל?" שאל. "אני פשוט בחור יהודי רגיל
שבמקרה הוא הומו, ומן הסתם אני לא ההומו היחיד בחדר הזה."
לאה הוסיפה, "אילולא השבת, הייתי עובדת שבעה ימים בשבוע. זה כמו לקחת
ממני את היכולת לנשום; איך יכולתי לחיות?"
שאלות כאלה לא הניבו תשובות קלות אלא רק שאלות נוספות. אבל, כפי שהסביר
קנפסקי, העלאת שאלות קשות הוא אחד ממנהגי היהדות. "זאת הצורה הרצינית
ביותר לחיות את התורה," אמר הרב. "האמונה האורתודוקסית הרבה
יותר עמוקה אצל מי שמתעמקים ומעורבים בה באמת."
אחרי כמה מילות סיכום מפי קנפסקי המשיכו חברי הקהילה בשיחתם בקבוצות קטנות
יותר.
"הוא איש אמיץ מאוד," אמרה ריי דרייזין על הרב. "רוב הרבנים
האורתודוקסיים מהזרם המרכזי לא היו ששים לעשות דבר כזה."
אביגיל יסגור ראתה את הסרט פעמיים לפני שהגיעה לראותו בפעם השלישית כדי
לחזק את מעורבותה בקהילת בית הכנסת שלה. "הגישה של הסרט ליהדות האורתודוקסית
היא גישה של יושרה," אמרה. "היו מחלוקות בין החברים [בקהילה],
כולל כמה תגובות הומופוביות. אבל יש לנו הרבה להרוויח מרגישות ומקירוב
אחים ואחיות שהם גייז. לדעתי, הסרט אומר למנהיגות האורתודוקסית שעליה לקחת
גם בני אדם בחשבון כשהיא מפרשת את התורה."
אם לשתי בנות בוגרות שהזדהתה רק בשם "לילי" אמרה שהסרט לא שינה
בהרבה את דעותיה ורק העציב אותה. "כשתזדקנו והרגשות שלכם אחד לשני
כבר לא יהיו חזקים כל כך, מה תראו בחייכם?" אמרה. "הרי לא יהיו
לכם ילדים."
גבר שביקש לא לנקוב בשמו אמר שהסרט העניק לו הבנה. "הוא עזר לי להבדיל
בין תת-תרבויות שונות של גייז – מי שמטייל בשדירות מלרוז נחשף לתת-תרבות
מסוימת, שאותה לא הייתי רוצה לראות בבית הכנסת שלי," הוא אומר. נישואין
וגילויי אהבה פומביים בין בני אותו מין כבר עוברים את הגבול מבחינתו. "אם
יטריד אותי לראות אותם נכנסים יד ביד?" שאל. "כן."
בעוד השעה מתאחרת עמד קנפסקי בצד, מוקף בתריסר מחברי הקהילה. הוא הזכיר
נקודה שעליה קיים קונצנזוס – שאין לשנות את חוקי ההלכה, על אף הפתיחות
ההולכת וגדלה. "היה ברור שאנו מקבלים ללא הסתייגות את העובדה שההלכה
היא מה שהיא," אמר. "זה לא עלה כלל לדיון." אבל, אמר, הוא
מקווה כי "לפניך ברעדה" ימשיך לעורר דיון בקהילה האורתודוקסית.
"הייתי מאושר לו הרבנים האורתודוקסים היו מתכנסים לדון בשאלת ההתייחסות
לגייז ולסביות," אמר. בסופו של דבר תצטרך הקהילה בכל בית כנסת להחליט
באיזו דרך היא בוחרת, אמר.
"בתוך תוכי יש לי תחושה עמוקה שהפתרון שיימצא בסופו של דבר לא יספק
את אלה מחברי הקהילה שלנו שמבקשים שוויון מוחלט," אמר. "אבל
הוא יהיה הרבה יותר טוב מהמצב הקיים בהיעדר כל מדיניות."
קנפסקי עצר לרגע.
"אני מקווה. אני מתפלל." |
|
