| |
יום ראשון לוהט אחד של שלהי יוני צעדו אלפים
מתושבי ניו יורק לאורך השדירה החמישית, תחת שמיים שטופי-שמש, במצעד הגאווה,
בו פסעו גברים חשופי חזה בלבוש עור צמוד ובעקבותיהם לסביות שופעות נשיות.
בלב ים של דגלים בצבעי הקשת צעדו 15 נשים לצד הרכב המקושט שייצג את בית-הכנסת
לגייז ולסביות בניו-יורק.
נשים אלה, המכנות את עצמן "אורתודייקס" (משחק על המילים "אורתודוקסי" ו"דייק"
– לסבית), לבשו חולצות טריקו שבחזיתן הדפס גדול של נשיקה והמילים Kiss
Me, I’m Kosher, ומאחוריהן מודפס סמל קבוצת התמיכה. מדבקות עם הדפס דומה
נחטפו על ידי הקהל, שהריע בעידוד כשהנשים עברו על פניו.
הייתה זו נקודת מפנה, שעה של פתיחות וגאווה גלויה עבור חברות הקבוצה הלסבית
הזאת הכוללת נשים שונות ומגוונות, החל מחרדיות עם ילדים, שאותם הן חוששות
לאבד אם יצהירו על זהותן המינית בתוך קהילתן, וכלה בדתיות לשעבר.
זוהי רק אחת ההתפתחויות הרבות שהתרחשו בחודשים האחרונים, והמעידות על שינוי
גישה משמעותי בקרב גייז ולסביות דתיים ועל שינוי סמוי יותר בקרב חלק מהסטרייטים
הדתיים הקשורים אליהם.
"ככל שקמות קבוצות תמיכה בערים שונות ומספר הולך וגדל של רבנים מתמודדים
עם הסוגיה הזאת, נסדקת ההתנגדות הגורפת לרעיון שאדם יכול להיות גם גיי
וגם דתי," אמר סנדי דובובסקי, שסרטו "לפניך ברעדה", העוסק בגייז ולסביות
יהודים דתיים, ייצא לאקרנים בשנה הבאה.
"הדברים שקורים כיום בחלקים של הקהילה האורתודוקסית ממש מדהימים," אמר
משתתף בפורום אינטרנט חדש לסטרייטים וגייז דתיים, שביקש לא לנקוב בשמו.
"כבר לא אומרים 'אתם חייבים לעשות את זה כך, אחרת אתם לא שייכים.' במקום
זה הגישה היא משהו כמו 'אנחנו מכירים בכך שאתם שונים – בואו נברר איך אפשר
לדאוג לכך שתהיו כמה שיותר משולבים בקהילה."
לדבריו הוא מוצא בקהילה האורתודוקסית פתיחות הולכת וגדלה בכל הנוגע לנושאים
שנויים במחלוקת, ביניהם הכרה בילדים עם קשיי למידה ונוער בסיכון, וטיפול
בהם.
עד לאחרונה שררה הסכמה רחבה שהמונחים "גיי" ו"דתי" פשוט אינם מתיישבים
זה עם זה – דעה שרוב הרבנים ויתר הקולות המשפיעים בקהילה האורתודוקסית
עדיין מחזיקים בה. בעלי שתי הזהויות האלה הסתירו את נטיותיהם המיניות וחיו
בתיעוב עצמי. הם התחתנו עם בני-זוג שלא היו מודעים לנטיותיהם. הם ניסו
לשנות אותן בעזרת רבנים ופסיכולוגים המתמחים במה שמכונה ראוריינטציה או
טיפול המרה. רבים הלכו ושקעו בייאוש, וקיימו מפגשים רומנטיים חשאיים עם
בני מינם.
שילוב אורח החיים האורתודוקסי עם יחסים בין בני אותו מין נראה כמשימה בלתי-אפשרית
– הן מפני שהתורה מוקיעה מין בין גברים כתועבה, והן בגלל יחסה של הקהילה.
אולם כיום הולך חוסר-הביטחון ומפנה את מקומו לתחושה בוטחת יותר ויותר.
התרחש גם שינוי קטן אך משמעותי בגישתם של רבנים אורתודוקסים מסוימים, הרואים
אמנם ביחסים הומוסקסואליים חטא, אך מוכנים יותר מבעבר לקבל את החוטא. סימנים
מוחשיים לשינויים אלה כוללים קבוצות תמיכה המיועדות ללסביות וגייז אורתודוקסיים
ומנוהלות על ידם, בניו יורק, לוס אנג'לס, לונדון, ירושלים ותל אביב.
"לפניך ברעדה" הוקרן לאחרונה בפני קהל דתי; אחת ההקרנות התקיימה בפני קהל
שחלקו הגדול רבנים ובני משפחה סטרייטים של גייז, בקולנוע קטן באוניברסיטת
ניו יורק.
גייז אורתודוקסים נפגשים כעת אחת לחודש באפר ווסט סייד לסעודת שבת.
ברשימות דיוור אחדות, שאחת מהן מנוהלת בידי ה"אורתודייקס", מתקיימים דיונים
מלאי להט במגוון נושאים. שיחות שהתפתחו לאחרונה ברשימת דיוור הנושאת את
השם העברי "שיחה" – רשימה שהוקמה במאי אשתקד ובה מתנהלות שיחות בין גייז,
לסביות וסטרייטים דתיים – עסקו בשאלה אם על זוגות לסביים לטבול במקווה;
בחוקי ההלכה הרלוונטיים לטרנססקסואלים; בדברים שאמר הפוסק הגדול הרב משה
פיינשטיין על יחסים חד-מיניים; ובדרכי ההתמודדות של גייז ולסביות עם הצעות
של מכרים רוחשי-טובה לשדך להם את בני המין השני.
הרב סטיבן גרינברג, שהוסמך על ידי "ישיבה יוניברסיטי" בניו-יורק והנו חבר
פקולטת CLAL (המרכז היהודי הלאומי לחינוך ולמנהיגות) מצהיר על עצמו מזה
שנה כהומו בנוסף להיותו רב אורתודוקסי. הוא מביא פרשנויות מחודשות של טקסטים
מקראיים המתירות יחסים בין גברים, למעט מין אנאלי, ובנוסף הוא מפתח טקס
התחייבות דמוי-נישואין עבור גייז אורתודוקסים, וכותב ספר בשם Wrestling
With God and Men (מילולית "להיאבק עם אלוהים ועם אנשים" – לקוח מספר בראשית
ל"ב כ"ט, "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל").
המדהים מכל הוא אולי שתלמיד ה"ישיבה קולג'" – המחלקה לתואר ראשון ב"ישיבה
יוניברסיטי" - שרץ באביב שעבר למועצת הסטודנטים, יצא מהארון בפומבי במהלך
הנאום העיקרי שנשא במסע הבחירות.
המהומה שחולל הדבר בקמפוס, בקרב הסטודנטים ובינם לבין ההנהלה, הניבה מאמצים
עצומים – ומוצלחים – מצד בכירי האוניברסיטה למנוע את פרסום הפרשה בעיתונות
היהודית והכללית.
היא גם דרבנה את המועמד, זהר אזולאי, ואת מנהל הקמפיין שלו מרדכי לבוביץ,
לקיים מחוץ לקמפוס רב-שיח תוסס בין גייז וסטרייטים הלומדים בקולג'. הרב
סטיבן גרינברג היה המרצה האורח.
שינויים ברוח הזמן
בעידן שבו מודעות עצמית והיחשפות הן תכונות מוערכות, חלו גם שינויים בהתייחסות
התרבותית הכללית לנושאים אלו. גייז ולסביות אורתודוקסיים מספרים על תרומתם
של שינויים אלה לבטחונם העצמי.
התפתחויות חשובות שחלו לאחרונה כוללות בין השאר את העובדה שמועמד המפלגה
הדמוקרטית למשרת סגן הנשיא, ג'וזף ליברמן, יהודי אורתודוקסי, מצדד בפומבי
בחקיקה שתגן על זכויות הומואים ולסביות. וגם מספר הסלבריטאים היוצאים מהארון
הולך וגדל.
"נוצרת תחושה שהעולם החיצון מכיר בערכנו כשאנו רואים את עצמנו משתקפים
בפרסומות ובעיתונים," אמרה מרים קבקוב, לסבית דתייה ועובדת סוציאלית, ממקימות
קבוצת התמיכה הניו-יורקית "אורתודייקס".
"אנחנו גדלים בלי כל אישור חיצוני לתחושותינו הפנימיות, מה שיוצר תחושת
בדידות עצומה," אמרה.
אין ספק שיחסים בין בני או בנות אותו המין הם עדיין אחד הנושאים המועדים
ביותר להתלקחות על סדר היום של הקהילה האורתודוקסית. רוב הרבנים המשתייכים
לזרם המרכזי גורסים שמי שמקיים יחסי מין עם בני מינו אינו דתי באמת, ושבעלי
נטיות כאלה, אם אינם יכולים לשנותן, צריכים להסתיר אותן.
ככל שנוכחותם של גייז ולסביות יהודים דתיים מורגשת יותר, כך גם התגובות
אליהם. ארגון בשם JONAH – "יהודים מציעים חלופות חדשות להומוסקסואליות"
– הוקם לפני שנה, ומתבסס על ההנחה שכמעט כל גיי ולסבית יכולים להפוך לסטרייטים
באמצעות טיפול מתקן. הטיפול, לדבריהם של מנהיגי הארגון, מרפא את הפצעים
הרגשיים של תקופת הנעורים אשר הובילו לנטייה לקיום יחסים עם בני אותו המין.
מאמרים שהתפרסמו לאחרונה בנושא בכתבי-עת המזוהים עם הקהילה האורתודוקסית
כוללים רשימות במגזין-האינטרנט JewishWorldReview.com ובכתב-העת של מועצת
הרבנים האמריקנית, Tradition. לאחרונה התפרסם, בגליון אביב 2000, מאמר
מאת פסיכיאטר יהודי רפורמי ושמו "הומוסקסואליות: מסיכה פוליטית לפריצות
מינית".
נדיר אמנם שכתב-עת זה מפרסם מפרי עטו של יהודי לא אורתודוקסי, אך זאת אינה
הפעם הראשונה, אמר העורך, הרב עמנואל פלדמן.
הגישה האורתודוקסית למשיכה אל בני אותו מין לא השתנתה, אמר הרב נורמן לאם,
נשיא "ישיבה יוניברסיטי". "אנו פשוט מתייחסים לזה כאל סטייה מהנורמה היהודית.
אולי מעורב בזה משהו גנטי, אבל הרי לא נותנים לגנים לפגום בהתנהגות התרבותית,
ולא עושים דברים כאלה," אמר לשבועון Jewish Week. "העובדה שלמישהו יש נטייה
להומוסקסואליות היא לא סיבה להיכנע לה במקום לנסות לחיות כסטרייט. אני
קורא תגר על אלה שאומרים שאי אפשר. צריך לבצע סובלימציה. אני אומר להם,
חייבים להשתדל ככל האפשר לציית לחוקי התורה, אבל אם אתם עוברים עליהם,
אל תתפארו בזה."
הרב לאם השווה את מי שמקיימים יחסי מין עם בני מינם לאחרים העוברים על
חוקי התורה. "לפחות מי שחייב לעבוד בשבת מחוסר ברירה לא מתרברב בזה. אני
רוצה שיתייחסו להומוסקסואליות כחלק ממערכת חוקים הלכתית שלמה במקום לראות
בה יוצא מן הכלל."
הוא אישר שאחרי מסע הבחירות למועצת הסטודנטים באביב הקודם עמדו להתפרסם
בעיתונים וכתבי-עת חשובים כתבות מסוימות שהוא סייע למנוע את פרסומן.
"כל מנהלן נבון היה מנסה לדכא את אש המחלוקת," אמר. "לא רציתי שזה יעורר
הומופוביה, וגם לא מיליטנטיות מצד הגייז. כללי הצניעות אומרים שעל דברים
כאלה לא מדברים. יש עניינים מסוימים שלא דנים בהם בפרהסיה, וזה אחד מהם,"
אמר לאם.
רגישות הרבנים
על אף זאת מדווחים גייז ולסביות אורתודוקסיים כי רבנים מסוימים מתחילים
לגלות הבנה רבה יותר. הרב מאיר פונד מ"מניין פלאטבוש" בברוקלין הדגיש את
ההבדל בין קבלת האדם עצמו לבין קבלת התנהגותו.
"אין ספק שמבחינתם של גייז ולסביות מסוימים שהם אולי אורתודוקסים, השאיפה
היא להיות מקובלים בשני התחומים, והתחושה היא שאם ההתנהגות לא מתקבלת,
פירוש הדבר שאין קבלה אמיתית של האדם.
"לא הבחנתי באף שמץ של מגמה לקראת קבלת ההתנהגות הזאת, מהסיבה הברורה שלא
משנה באיזו עוצמה יסתער הזרם התרבותי על חומת התורה, החומה לא תתמוטט,"
אמר הרב פונד.
"האם יש נכונות לקבל את האנשים עצמם? כל יהודי בעל רגישות יודע שאנו לא
מרחיקים יהודים אלא להיפך, אנחנו מקרבים יהודים, במקרים רבים למרות התנהגותם.
ככל שהאדם הוא חוטא יותר גדול, כך הוא זקוק יותר ליחס של קבלה, כדי לתת
לו כוח. יש לקבל את האדם בזרועות פתוחות."
לדברי הרב סטיבן גרינברג, "הגינויים מצד הרבנים האורתודוקסים פוחתים והעניין
במציאת תשובות יצירתיות גדל, אבל רוב הדברים האלה קורים בצנעה, כי אנשים
מכירים בכך שהסוגיה הזאת מהווה קו מפריד בין היהדות האורתודוקסית ללא-אורתודוקסית.
הם מנסים למצוא דרך להפחית את הקשיים בלי לחצות את הקו."
הרב גרינברג, שבגיל 20 כשלמד לקראת הסמכה לרבנות ב"ישיבה יוניברסיטי" הכיר
בכך שהוא גיי, בילה את 13 השנים הבאות בחיפוש אחר אישה שיוכל לאהוב ולהינשא
לה.
"במידה לא מבוטלת שינוי הגישה הנרחב הזה הוא בזכות הצעירים המספרים להוריהם
על היותם גייז, ובזכות האנשים המתדפקים על דלתות הרבנים שלהם. בפעם הראשונה
או השניה או השלישית שרב אורתודוקסי נדרש לענות, הוא יכול לספק תשובות
סטנדרטיות. אבל עד הפעם העשירית זה כבר משתנה. אין אף רב אורתודוקסי בעיר
גדולה שלא נתקל בתופעה עשרות פעמים," אמר הרב גרינברג.
גם בהיעדר תמיכה מצד הרבנים או הקהילה, גייז ולסביות דתיים יוצרים לעצמם
תמיכה כזאת, אומרת מרים קבקוב מה"אורתודייקס". "בניו יורק אנשים עושים
את הפעולה האמיצה מאוד של יציאה מהארון, וזה מתאפשר בזכות קבוצות התמיכה
שקיימות שם. הם יאמרו לך שיש להם קהילה. אנשים עושים שבת יחד ומזמינים
זה את זה לבתי הכנסת שלהם. קיימת רשת תמיכה מדהימה שהיא כמו משפחה שניה,
ורק בתוך המשפחה הזאת אנשים יכולים להרגיש בנוח להיות מי שהם בעולם."
על אף שינוי הגישה החשוב המתחולל לאחרונה, עוד ארוכה הדרך עד לקבלה מלאה
מצד הקהילה האורתודוקסית – אפילו כשמדובר בקבלה של האדם עצמו.
כאב המשפחות
אחד האתגרים הגדולים והכואבים ביותר העומדים בפני גייז ולסביות שומרי מצוות
הוא השאיפה להתקבל על ידי משפחותיהם. לא נדיר שצעירים וצעירות, הגרים בדרך
כלל בבית עד נישואיהם, נאלצים לצאת מהבית ביוזמת הוריהם ברגע שאלה מבינים
שילדם הוא גיי.
ההורים, אכולי בושה ומבוכה, מתאבלים על אובדן החלומות שטיפחו עבור ילדם
וחוששים שמא בגלל הצאצא הזה לא יוכלו שאר ילדיהם למצוא בני-זוג מוצלחים
בקהילה האורתודוקסית, שם נחשבת סטיה מהנורמה – כל סטיה מהנורמה – לכתם
על שמה של המשפחה כולה.
לפני כמה חודשים הקרין סנדי דובובסקי את "לפניך ברעדה" בפני 75 צופים סטרייטים
דתיים וחרדיים, חברי משפחה של גייז ולסביות וכן רבנים שהגיעו מקהילות כגון
וויליאמסברג, בורו פארק, פלאטבוש ומונזי כדי לצפות בו.
אישה אחת בכיסוי ראש נתקפה כעס בעקבות הסרט, אמר דובובסקי. היא סיפרה שבתה
היא לסבית המסרבת להשתנות, ולכן הן כבר אינן מדברות זו עם זו.
האם אמרה שזוהי הפעם הראשונה שהיא מזכירה את הנושא, מאחר שאין במסגרת הקהילה
שלה אף מקום שבו היא יכולה לדבר על כך. "היא חשה בושה גדולה והיו מעט מאוד
אנשים, אם בכלל, שאיתם יכלה לדבר על כך," אמר דובובסקי, המתכנן להקים פרוייקט
חינוכי בקהילה האורתודוקסית בו ישמש הסרט ככלי לימודי.
ה"אורתודייקס" הקימו לאחרונה קבוצת תמיכה לבני משפחות שנפגשה עד כה פעמיים,
כל פעם בהשתתפות כעשרים איש. הקבוצה מתכננת להיפגש מדי חודשיים. "ההורים
זקוקים לזה בדיוק כמו הילדים," אמרה קבקוב.
עוד תופעה הצוברת תאוצה היא קיומן של משפחות השוללות בתוקף את יחסי בנם
או בתם עם בני אותו מין אבל שומרות בכל זאת על קשר, לדברי אחת מחברות "אורתודייקס"
שביקשה לא לפרסם את שמה.
"יותר אנשים יוצאים מהארון, כך שזה כבר לא טאבו. ההורים לא רוצים לדבר
על זה, אבל הם גם לא ינתקו כל קשר," אמרה.
ועדיין, גייז ולסביות מבתים אורתודוקסיים אינם יכולים ליהנות מחיים משותפים
עם משפחותיהם. אם יש להם בן או בת זוג, למשל, עומדת בפניהם ברירה לא-נעימה
בחגים החשובים. אם ברצונם לחגוג עם משפחתם המורחבת, הם נאלצים לזנוח את
בן או בת זוגם.
אם ברצונם להיות עם בן הזוג, עליהם לוותר על העונג שבבילוי החג עם הוריהם,
אחיהם ואחיותיהם, אחייניהם ושאר קרובי משפחתם, נוהג המהווה חלק כה חשוב
ממרקם החיים היהודי המסורתי.
בהשלימם עם זהותם המינית מתמודדים גייז ולסביות דתיים גם עם הפחד שיאבדו
את הקהילה אליה הם משתייכים. רבים מהם, בייחוד גברים, גם מתאבלים על אובדן
תקוותם לקיים חיי משפחה אורתודוקסיים נורמליים, כולל ילדים, חיים שציירו
להם בדמיונם זמן רב.
ב"לפניך ברעדה" מספר גבר בשם דייויד בגילוי לב אודות השיטות שהורו לו הרבנים
והמטפלים לנסות כדי לשנות את נטייתו המינית. אלו כללו מגוון פעולת, החל
מהצלפה על פרק-ידו על ידי מתיחת גומיה הקשורה עליו בכל פעם שחש משיכה לגבר
– דבר שהניב רק כאבים בפרק היד – וכלה באכילת תאנים.
דייויד פורץ בבכי כשהוא מתאר כמה רצה בחיי המשפחה החמים והאורתודוקסיים
שדמיין לו. "הבעיה הייתה שרציתי לשבת לשולחן השבת עם אישה, אבל לשכב במיטה
לצד גבר."
קבקוב גדלה בקהילה יהודית מסורתית והפכה להיות אורתודוקסית בגיל 15. בגיל
20, כשלמדה בשטרן קולג', הבינה שהיא לסבית. היא פחדה שתתגלה, בעיקר כי
"פחדתי שאכאיב למשפחתי ושהקהילה האורתודוקסית תתייחס אליי כאל מצורעת.
"חששתי שלא יתאפשר לי עוד לציין חגים ומועדים כאורתודוקסית, להיות חלק
מהקהילה האהובה עליי. עצוב לפחוד שהדברים האלה יאבדו לך רק משום שיש בך
משהו שונה."
לדברי חברה ב"אורתודייקס" שביקשה לא לפרסם את שמה, "בדור הבא זה יהיה מקובל
יותר, כי כיום ילדים דתיים גדלים עם דודים ודודות שהם גיי, ולסביות וגייז
מאמצים ילדים.
"הדור הבא," אמרה, "יהיה סובלני יותר."
|
|
