|
|
תכננתי לנסוע לרחוב בן יהודה בירושלים במוצאי שבת
אחד כדי להפיץ עלונים לקראת הצגת הבכורה הישראלית של הסרט בערב הבא, בסינמטק
בתל-אביב. למרבה המזל לא עשיתי זאת; שני מחבלים מתאבדים ומכונית ממולכדת
פצעו 188 אנשים והרגו 11. למחרת התפוצץ אוטובוס בחיפה. כולם אמרו שאף אחד
לא יצא מן הבית, שעדיף לשכוח את הצגת הבכורה. אבל הסינמטק היה מלא מפה לפה.
האווירה בהקרנה בירושלים לא הייתה טעונה כשם שחששנו, אלא למרבה ההפתעה, מלאה
באהבה (ובדמעות). כשליש מהצופים היו אורתודוקסים. רבנים, מורים, רבניות,
מלומדים - כולם באו, והיה אפשר לגעת במתח באולם. הכרטיסים אזלו, ורבים נשארו
בחוץ. הסרט עורר עניין ברחבי הארץ. סגן ראש העיר צפת התקשר אל מנהל הפסטיבל
ואמר לו שיש לו שבעה תלמידי ישיבה המבקשים לראות את הסרט. הוא שאל כיצד יוכל
להסדיר הקרנה. ידיד שלי, חרדי הומוסקסואל נשוי (כן, נשוי לאישה), אמר לי
שכאשר התפלל בשבת אחר הצהריים בבית הכנסת שלו, שמע גברים מתווכחים ואת המילה
"הומוסקסואליות" נזרקת פה ושם. החדשות על הסרט פשטו במהירות, וקבוצת
גברים זו לא יכלה להאמין שקיים דבר כזה, הומוסקסואלים חרדים. ידידי חייך
לעצמו.
אחרי ההקרנה ניהלנו דיון תוסס עם הרב סטיב גרינברג ועם דוד (שמופיע בסרט),
ואחר כך חגגנו במסיבת קוקטייל עם ידידים, עמיתים לסרט ותומכים, מחוץ לסינמטק
השוכן על צלע גבעה מדהימה למרגלות הר ציון. זה היה אחד מאותם רגעים ישראליים
נדירים אשר בהם הומוסקסואלים ו'סטרייטים', חילונים ודתיים, מבוגרים וצעירים,
תל-אביבים וירושלמים, יהודים ולא יהודים התערבבו כולם יחדיו בערש ההיסטוריה
(עם אוכל כשר). כאשר התקבצה קבוצת גברים לקראת השקיעה, ופנתה לעבר חומות
העיר העתיקה להתפלל מנחה הייתה התחושה שאנו מודים באמת ובתמים על אירועי
היום.
חדשות טובות נוספות הגיעו לקראת תום הפסטיבל - זכינו בפרס ראש העיר לחוויה
יהודית בפסטיבל הסרטים של ירושלים! וימים אחדים אחר כך, זכינו בפרס חבר המושבעים
הגדול לסרט התיעודי הטוב ביותר ב- OUTFEST לוס-אנג'לס. |
|
