תשובה לנכשל במשכב זכור ר"ל א' דר"ח אדר ראשון תשל"ו. מע"כ הבחור הנכבד שליט"א שלום וברכה לזכות לתשובה גמורה.

הנה אף לטרדותי המרובות מכיון שחז"ל אמרו כמה דברים מפני תקנת השבים כ"ש שמוכרחין להזדקק להשיב לבעל תשובה בין שהוא להשיב להלכה בין שהוא לחזוק שאל יפול רוחו ולהתרשל בדבר שצריך חזוק גדול להנצל מעצות היצר הרע, שלכן פניתי מעט להשיב לו על מכתבו, והנה איני רואה שאלה להלכה במכתבו כי אף שבמכתבו שהוא איסור כרת מסתמא יודע שמשכב זכור הוא גם איסור סקילה כי בתורה בפרשת קדושים נאמר יומתו דמיהם בם וילפינן ג"ש מאוב וידעוני שהוא בסקילה כדאיתא בסנהדרין דף נ"ד ע"א עיי"ש וכרת כתיב בסוף פרשת אחרי ונכרתו הנפשות שקאי על כל הא דלעיל עיין ברש"י ריש כריתות, ונמצא שאתה רוצה שאכתוב לך דברי חזוק להנצל מיצר הרע ואיזה עצה.

והנה ראשית הידיעה דחומר האיסור דסקילה וכרת וגם שנקרא תועבה והוא מחטאים המגונים ביותר ואף בני נח נצטוו ע"ז הוא כח גדול לעמוד כנגד היצר הרע, ושנית שהוא דבר שלא מובן שיהיה ע"ז ענין תאוה דבבריאת האדם בעצם ליכא תאוה מצד טבעו להתאוות למשכב זכור, שלכן אמר בר קפרא לרבי על תועבה זו שנאמר באיסור דמשכב זכור דפירושו תועה אתה בה בנדרים דף נ"א ע"א ופי' הר"ן שמניח משכבי אשה והולך אצל זכר, וכוונתו דהוא על לשון תועבה שנאמר במשכב זכור יתר על לשון התועבות הנאמר ד' פעמים בסוף פרשת אחרי שקאי על כל העריות דעל קרא דתועבות לא הוקשה לו משום שאין צורך לבאור שפירוש שהם דברים מתועבין ומאוסין מצד איסורי התורה, אבל הוקשה לו על לשון תועבה הנאמר בזכור שני פעמים בפ' אחרי כשנאמרה אזהרה בלאו ובפ' קדושים שנאמר העונש מה שלא נאמר כן בשאר איסורי עריות דאם מצד האיסור מ"ט לא נאמר זה בשאר עריות, וע"ז תירץ בר קפרא שהוא תביעת הקב"ה בהקרא להרשעים, שלעבירה זו דמשכב זכור הרי ליכא כלל תאוה מצד הטבע שבראתי שיהיה להם תאוה למשכב הנשים דבלא תאוה לא היה אפשר לקיום ישוב העולם כדאיתא בגמ' בשני מקומות ביומא דף ס"ט ע"ב ובסנהדרין דף ס"ד ע"א, ולא אפשר שיהיה פלגא שיהיה לו תאוה לאשה המותרת ולא יהיה לו תאוה לעריות כמו שאיתא שם שפלגא מרקיעא לא יהבי ע"י תפלה שהוא מהטעם שלא נברא בתחלת הבריאה פלגא, אבל למשכב זכור ליכא שום תאוה מצד הבריאה וכל התאוה לזה הוא רק תועה מהטבע לדרך אחר אשר גם רשעים בעלי תאוה שלא נמנעין מצד חטא ועון אין הולכין לשם שיצר הרע זה אינו אלא מחמת שהוא דבר אסור שהוא כמו להכעיס ח"ו, והחלוק הוא דהרשע הרי איתא ביומא דף ל"ה ע"ב שמתרץ עצמו נאה הייתי וטרוד ביצרי הייתי ומחייבין אותו רק מצד שיוסף מחייב את הרשעים, אבל על עבירה דמשכב זכור אין להרשע העובר על זה שום טענה לתרץ את עצמו כי לא היה שייך להתאוות לעבירה זו. והוא פירוש המדויק והנכון.

ועיין בפרש"י שם בנדרים שכתב כלומר שמניח אשתו של היתר ותפס זו של זנות, וזה תמוה דזה הא שייך על כל איסורי עריות שנאמרו שם בפרשה ולא נקט לשון תועבה בכולם אלא בזכור, אבל ידוע שפירוש רש"י הנדפס בנדרים הוא פירוש מוטעה בכמה מקומות ואינו מרש"י או שאיזה מעתיק טועה ומשבש בכל אופן אין לסמוך על לשונו ואם היה העתקה מפרש"י פשוט שהיה הגירסא שם כלומר שמניח את אשתו ותפס זו של זכור והמעתיק הוסיף תיבות של היתר והוא מטעם שלשון של אשתו הוא בדוקא שא"כ הוא מחמת שהיא היתר ולכן הוסיף לפרש כוונת פרש"י והוקשה לו על לשון של זכור דהא כל הנשים אסורות אינם של היתר ולכך הגיה לכתוב של זנות והוא טעות ברור, בלשון שכתבתי שאפשר היה כתוב כן הרי הוא בתוס' ורא"ש שמניחין נשותיהן והולכין אצל משכב זכור, ופשוט שמש"כ נשותיהן אין הכוונה כאן לענין היתר ואיסור, אלא משום דהקרא הא איירי אף באינו חשוד לעבור על זנות עם עריות אלא על משכב זכור, שג"כ הוא נחשב תועה אף לענין התאוה, דלא שייך כאן אף מה שאיתא בע"ז דף כ"ו ע"ב דאכל פרעוש או יתוש ה"ז מומר שהוקשה למ"ד דלהכעיס הוא מין ותירץ התם בעי למיטעם טעמא דאיסורא, דהתם נמי אין הפירוש שאיכא תאוה טבעית לאדם לעבור עבירות אלא כדפרש"י התם לא להכעיס אלא מתאוה לטעום טעמו לפי שאין ישראל טועמו מעולם, שפירושו שחושב אולי יש בזה איזה טעם מאחר שלא טעמו מעולם, דבמשכב זכור לא שייך זה והוא פירוש אחד עם של הר"ן ולרבותא פירשו כן והר"ן חשש לטעות איזה מעתיק לכן כתב סתם שמניח משכבי אשה והולך אצל זכר שהוא לשון שלא שייך לטעות בו.

עכ"פ תאוה למשכב זכור הוא נגד עצם התאוה וגם רשעים אין להם תאוה לזה בעצם אלא שכל התאוה הוא רק מחמת שהוא דבר אסור והיצה"ר מסיתו להמרות נגד רצון הקב"ה וידיעה זו הוא חזוק גדול נגד יצה"ר שכבר נצחתו שאתה מאמין בהקב"ה ובכל הי"ג עיקרים ובכל התורה שבזה תנצחהו על מה שמסיתך להמרותו ולהכעיסו, וקרא מפורש בהאזינו בתועבות יכעיסוהו ופרש"י כגון משכב זכור שזה קרא הכתוב שהוא להכעיס, ומש"כ גם כשפים משום שהוא הכחשה בפמליא של מעלה כדאיתא בסנהדרין דף ס"ז ע"ב והוי הפירוש שגורם שיכחישו גזירת שמים ויעשו להכעיס ח"ו, ובספרי ליכא אלא משכב זכור לבד ורש"י אולי היתה לו גירסא אחרת בספרי, או מצא במקום אחר. חזינן דאף שנאמר בסוף הפרשה דאחרי לשון תועבות על כל העריות לא מפרש הספרי אלא על משכב זכור והוא משום דכל העריות הוא ודאי בתאוה ואינו להכעיסו שלכן הוכרח לפרש רק על משכב זכור.

ושלישית הגנאי אף לבני אדם שכל העולם אף הרשעים מבזין לבעלי עבירה דמשכב זכור ואף בעיני הרשע השני שעושה עמו העבירה הוא מזולזל ובזוי שזהו חזוק גדול נגד היצה"ר, ועיין בסנהדרין דף כ"ט ע"א דאמרינן לעדים כשמאיימין אותם שלא יעידו שקר בשביל תאות ממון לפי המסקנא דא"כ אשי אמר לי נתן בר מר זוטרא סהדי שקרי אאוגרייהו זילי, הרי מפורש שזהו עצה טובה לחזק עצמו מתאות הממון וכמו כן היא עצה טובה נגד תאות עבירה מגונה ובזויה זו שלבד שהוא נגד התורה באיסור חמור היותר גדול הוא גם נגד עצם האנושיות שנעשה שפל ובזוי בתכלית השפלות, ולא רק שהוא גנאי הוא גם גנאי היותר גדול לכל משפחתו.

והעצה הגדולה הוא למוד התורה בעיון שהוא מציל ושומר מכל העריות ואף מהרהורים כדאיתא ברמב"ם סוף הלכות איסורי ביאה גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה וכ"ש שיועיל זה להנצל מיצה"ר דעבירה בזוי הזו. והנני גומר בברכה שתהא תשובתך שלימה וגמורה ותתגדל בתורה ויראת ה'.

משה פיינשטיין.

שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ג' סימן קטו

עוד בדבר פירוש התורה המיוחס לר"י החסיד בעה"י. עש"ק פנחס י"ח תמוז תשל"ו. מע"כ ידידי הגאון הגדול המפורסם מוהר"ר שלמה זלמן אויערבאך שליט"א שלו' וברכה לעולם.

ארהיב בנפשי עוז לכתוב להדר"ג באשר שבא הנידון לפני בתחלה מחמת שידידי הרב הגאון מוהר"ר דניאל לוי שליט"א ראה עוד קודם שגמר המוציא לאור שהוא תושב בעירו בשוויץ דברי כפירה בתורתנו הקדושה אשר רשעים מסיתים ומדיחים משנים דשש מאות ושבע מאות קודם זמננו ויותר העמידו בספר פירוש על חומש שהיה על שם ר' יהודה החסיד כדי להטעות את העולם ודבר אתי בטעלעפאן /בטלפון/ בדבר זה והחלטנו שיותר טוב אם אפשר לעשות בצנעא לומר להמוציא לאור שאסור לו לגמור הדפסת הספר כדי שהכופרים דנמצאים עתה לא יודעו מזה וירצו להדפיסו להטעות העולם וישלמו להמו"ל הרבה שלא יוכל לעמוד בנסיון, וכנראה לא עלה הדבר כדעתנו ולא שמע אליו וגמר הדפסתו ומכרו כבר להרבה אנשים. ואמר לי הרה"ג ר' דניאל שליט"א בטעלעפאן בשבוע זו אשר הדר"ג שליט"א עם הגאון רי"ש אלישיב שליט"א קראו להמו"ל והבטיח שלא ימכור יותר מאלו שהדפיס אם ירשו לו להדפיס מחדש בלא ג' המקומות ושם יודיע בתחלת הספר שהספר שנדפס מכבר היו שם ג' זיופים ונסתלקו, אבל הא פשוט וברור שאין להאמין גם לכל דברי הספר המזויף הזה ששלטו בו ידי רשעים מסיתים ומדיחים כי מי הוא אשר יוכל לעיין ולדקדק בכל הספר לראות עוד הרבה דברים דכפירה ודברי נבלה, ואני ראיתי כשנשלח לי מהרה"ג ר"ד הנ"ל טופס אחד עוד דבר שכיוונו הרשעים להקליש איסור משכב זכור, חדא בלשון קושיא על מה שאסרה זה התורה, שזה עצמו הוא רשעות גדולה ומקלשת את האיסור להרשעים בעלי התאוה המכוערת הזאת שהוא מהתועבות הגדולות שאף אוה"ע =אומות העולם= יודעין שהם תועבות שאין כמותם, ואין צורך לזה שום טעם במה שהוא תועבה שממאסין זה כולי עלמא ומחזיקין את בעלי עבירה זו למנוולים ואינם מן הישוב כלל וכשמקשים על איסור זה מאי טעמא הוא כמסיר בזה כל הנבלה שיש בזה ומסיר זה הבושה והחרפה ומזלזל בזה לגמרי, ועוד מה שמתרץ שהוא כדי שישאו נשים ויקיימו מצות פו"ר =פריה ורביה=, שזה עוד מקטין ומקליש ביותר את האיסור שהוא כאומר שאין בזה ענין איסור ערוה כלל אלא בטעם קיום מ"ע =מצות עשה= שלא חשיבא כל כך לעלמא שזה אסור להדפיס כמו כפירה לבד דהוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, וכהאי גוונא אפשר למצא בעוד מקומות ומכיון שודאי אין מי שיעיין בכל הספר מתחלתו ועד סופו אסור להדפיס אף דבר אחד משם לע"ד.

וגם בלא זה הא מצינו דבשביל שלא ידעו חכמים לפרש דברי יחזקאל אף שידעו שהוא נבואה מהשי"ת וכל הכופר בנבואת יחזקאל הוא אפיקורס ורשע גמור, מ"מ כיון שמחמת זה אפשר לטועין ח"ו לחשוב שאיכא סתירה מיחזקאל הנביא לספר התורה שניתנה ע"י משה רבינו ויבא לכפור ח"ו או בתורה או בנביאים או בשניהם, רצו בשביל זה לגנוז אף שהוא דבר האסור דהא ניתנה ליכתב לדורות והוא מניעה מדבר תורה דכל המקרא אף בנביאים וכתובים הוא תורה שבכתב ואיכא חיוב ללמוד כולן, וגם דהא ספר יחזקאל וכל ספרי הנביאים הם דברי נבואה שנאמרה לדורות ובשביל זה נכתבו כמפורש במגילה דף י"ד נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, שא"כ הוא כמניעה מלשמוע דברי הנביא שהוא עוד איסור, אבל מ"מ ראו חכמים שטוב לגונזו אף שהוא עקירת תורה מספר זה בשביל קיום עיקרי האמונה שלא יכשלו אינשי בהו. וכן היה בספר משלי בשבת דף ל' רצו לגונזו אף שנכתב ברוח הקדש לכו"ע דלא מצינו פלוגתא במשלי, וא"כ הוא ג"כ נבואה שהוצרכה לדורות לבד שהוא תורה, ומש"כ מהרש"א בח"א ד"ה שתחלתו דגם גבי משלי בעי למימר במגילה דף ז' דמשלים בעלמא הן ולא נאמרו ברוה"ק =ברוח הקודש= מיהו לא קאי התם הכי, הוא פלא שליכא דבר זה כלל, אלא שרבנן הקשו לר"ש בן מנסיא שאמר שקהלת אינו מטמא את הידים מפני שחכמתו של שלמה היא, וכי זו בלבד אמר והלא כבר נאמר וידבר שלשת אלפים משל ומדלא כתב את כולן למדת שמה שכתב רוה"ק היה כדפרש"י ודחו בזה דברי ר"ש בן מנסיא ומעוד קרא אל תוסף על דבריו, ור"ש בן מנסיא נמי לא פליג אלא על קהלת ולא על משלי מאיזה טעם שלא חש לקושיות רבנן עליו, וגם מהרש"א עצמו במגילה בח"א פי' כן ולא הביא כלל פירוש אחר וצ"ע בכוונת מהרש"א, דברור ופשוט שלא היה ספק לחכמים שכל דברי שלמה אמת אף שלא ידעו לתרץ דבריו, ולא רק מה שאמר ברוה"ק אלא אף דברי חכמתו הם אמת כיון שהקרא משבח חכמתו ודאי הוא אמת דאף על מה שמשבחין אמוראי בגמ' בסנהדרין דף י"ז א"ר יהודה אמר רב אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ הקשה שם ר"ת בתוד"ה שיודע מה לנו בחריפות של הבל שהתורה טימאתו כ"ש שהקרא לא יחשיב לשבח חכמות שהן הבל שהן כנגד התורה, ובפרט לסתור דברי עצמו שאין זה חכמה כלל כלשון ר' תנחום דמן נוי שבקושיתו על סתירה מדבריו לדברי דוד ולדברי עצמו אנת שלמה אן חכמתך ואן סוכלתנותך, הרי דסתירת דברי דוד ודברי עצמו לא נחשב חכם ונבון כלל, ובודאי כיון שהקרא אומר בכמה מקומות שהיה חכם מכל האדם תחלה בהבטחת ה' בנבואה אליו הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך ואח"כ בקיום הבטחת ה' וייראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו וקרא דויתן אלקים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד וקרא דויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול וידוע מה שדרשי חז"ל על קרא זה מגודל חכמתו ממי נתכוין הקרא, שודאי מי שכופר ומסתפק ח"ו בחכמתו של שלמה הוא אפיקורס גמור שכופר בנביאים, שלכן ח"ו לנו לומר אף במקצת שנסתפקו חכמים מצד שנדמה להו שהוא סתירה שחשבו ממש שאין לזה תירוץ אף להסוברים שקהלת לא נאמר ברוה"ק שברור אף השלשת אלפי משל שלא נכתבו שגם חכמים מודו שלא נאמרו ברוה"ק מאחר שלא נכתבו ליכא אף מקצת ספק באמיתתן.

אלא שאף שידעו באמונה שלימה שליכא באמת שום סתירה בדבריו אבל כיון שאין מבינים יש להטועין לטעות ולחשוב שהוא סתירה ויבאו להכחיש הקראי דבמלכים ודה"י =ודברי הימים= רצו לגונזו אף שהוא עקירת תורה דספר זה דמשלי וקהלת בשביל קיום עיקרי האמונה שלא יכשלו אינשי בהו, וכהא שיש כח לחכמים לעקור דבר מן התורה שעקרו מצות שופר ולולב בשביל שלא יבואו לעבור על הוצאה דשבת וטובא כה"ג.

וא"כ הא יקשה דלא היה להו לגנוז כל הספר אלא רק מקומות שהוקשה להו ביחזקאל ומשלי וקהלת שיעקרו רק מעט ולא כל הספר שהוא עקירה מתורה ומדברי נבואה שנכתבה גם לנו בלא שום צורך, ואף אם נימא שאסור לכתוב פחות מספר שלם גם בנביאים וכתובים דהא רבה ור' יוסף אמרי בגיטין דף ס' דספר אפטרתא אסור למיקרי ביה ואף לדינא שמסיק שמותר הוא מטעם עת לעשות לה' הפרו תורתך, הרי נמי איכא עת לעשות לה' כדי שיוכלו לקרות ספר יחזקאל ומשלי וקהלת במקום שליכא שום חשש, אלא צריך לומר דכיון דחזו בהו דברים שאף לחכמים גדולי העולם היו מוקשים, חששו שאולי סתם אינשי יטעו בעוד מקומות אף שלהחכמים לא נראה להו שיש לטעות, שלכן רצו לגנוז כל הספר עד שדרש חנניה בן חזקיה ספר יחזקאל ועיינו היטב בקהלת ומשלי וראו שלחכמים אין למיטעי, ששוב לא חששו לטועין מסתם אינשי דמאחר דחכמים יאמרו להם שהם יודעין כל הספר יאמינו להם שאין להרהר כלום ח"ו אחר ספרים אלו.

וא"כ בספר של אחד מרבותינו שרשעים זייפו וכתבו שם כשהעתיקו את הספר דברי כפירה להטעות את העולם בכוונה שיאמרו שהצדיק הגדול ח"ו כתב זה, שודאי אין לסמוך על מה שנוציא משם מה שראינו דודאי אפשר שהרבה דברים לא ראינו לפום ריהטא וצריך גם לבער ממש גם ע"י שרפה והוא זכות היותר גדול לרבנו ר' יהודה החסיד שלא יכשלו ע"י גדלו ושמו הטוב יותר ממה שנקיים אף דברים הטובים שכתב הוא, דליכא שום חיוב ומצוה על האדם שילמוד ספרי כל רבותינו שהוא דבר שא"א במציאות לקיים ללמוד כל הספרים ויכול אדם ללמוד בספרים המפורסמים לטוב.

ומאחר שכבר נתפרסם בעוה"ר ספר המזויף הזה אין לנו שוב מה לחוש להצניע הדבר ויש לפרסם שספר הנדפס על החומש בשם ר' יהודה החסיד הוא מזויף וצריך לבערו מן העולם.

והנני ידידו,
משה פיינשטיין.